לִפְנֵי שֶׁלָּאָדָם הָיָה בִּכְלָל זִכָּרוֹן
הָיָה רַק אֶת הכמיהה
וְהִיא, לְבַדָּהּ, לֹא יָדְעָה לְאָן לְהוֹבִיל
אֶת עָצְמָה

עַד שֶׁהִיא פָּגְשָׁה לָהּ - בַּחֲרָטָה
וּשְׁנֵיהֶם כָּךְ בַּנֶּצַח שֶׁל שְׁתִיקָה
התמזגו לָהֶם לְאוֹרֵךְ כָּל הָעֹמֶק וְהַזְּמַן
שִׁלְּחוּ אֶת כָּל כֹּחָם אֶל הַעֲבֵר
אָז, מָתַי שֶׁחָיוּ בְּנֵי אָדָם

עוֹקְצִים אוֹתָם בַּמַּחְשָׁבָה;
וְהָאָדָם מְחַפֵּש- אַחֵר אוֹתָהּ הַרְגָּשָׁה
אַחֵר מַשֶּׁהוּ לֹא בָּרוּר בְּעָתִיד, ובעבר, מִין
תְּקַוֶּה
דַּבֵּר שֶׁלֹּא בֶּאֱמֶת מַמָּשׁ קַיָּם

זִכָּרוֹן, כמיהה, וְחָרְטָה
שֶׁלָּעוֹלָם לֹא מומרות
אֶל הַגְּאֻלָּה