אֶל תּוֹךְ הָאוֹרֵךְ הַבִּלְתִּי נִרְאֶה שֶׁל הַשָּׁחֹר!
שֶׁבּוֹ הַמְּרַחֵק הָאָרֹךְ בְּיוֹתֵר
נִדְמֶה, רַק נִדְמֶה
כְּמוֹ גַּם הַקָּצָר בְּיוֹתֵר

כְּמוֹ הַדְּבָרִים המוארים
שנדמים, רַק נדמים! (כָּךְ בַּחֹשֶׁךְ)
כְּמוֹ הַשְּׁחֹרִים וְהָאֲפֵלִים בְּיוֹתֵר

כְּמוֹ מָה שֶׁאֵינִי בָּאֱמֶת רוֹאָה לָעוֹלָם
אַךְ עֲדַיִן נִכְנַס, מְדַבֵּר, מתחבט
כְּמוֹ הָאָדָם!

שָׁרַק נִכְנַס וְנִסְחָף
אֶל הַדְּמָמָה, מִדְבָּר וּמֵאִיר
אֶת הַדְּמָמָה וְהֵעִיר
אֶת הַדְּמָמָה, וְהָאֲדָמָה!

הוּא הַדָּבָר הַשָּׁחֹר בְּיוֹתֵר
הוּא גַּם הַמּוּאָר בְּיוֹתֵר
נֶעֱלָם מֵעֵינַי, ומצדדיי
כַּאֲשֶׁר אֲנִי מַדְלִיק אֶת הָאוֹר.

כַּאֲשֶׁר אֲנִי מֵבִין שֶׁהַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה הַמְּחַכָּה
לו
הָיְתָה כָּאן, בַּשָּׁחֹר, בְּתוֹךְ הָעַיִן
וְתָמִיד נִדְמֶה שֶׁהִיא מִתְקַצֶּרֶת
וּמִתְקַצֶּרֶת, אל תוך העיניים

אַל תּוֹךְ הַנְּקֻדּוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁל הַחֹשֶׁךְ בְּתוֹךְ
הַחֹשֶׁךְ
אֶל הַשְּׁתִיקוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁל הַדְּמָמָה
בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה

אֶל מָה שָׁרַק נִדְמֶה.
אֶל מָה שֶׁבְּתוֹךְ הָאַהֲבָה.