את לא מבינה...
אני אוהב אותך, באמת, אבל את לא מבינה

תפיסת העולם המיושנת,
בה לוקחים אגדות של בני-אדם,
וקוראים לאיזה מלך או אציל "אלוהים"...
הכי זה מעורר רחמים

ובאמת מה יעזור לאיש שק של יהלומים
אם הוא לא מסתדר עם החיים, דבר לא חשוב
ומה תיתן לו אישה, גם אם הם יהיו עשירים ומאושרים
קודם כל אי-אפשר להיות מאושר עם אישה
והגישה הנאיבית הזו בה כל אישה חושבת שהיא מתנה יקרת ערך
לגבר,
כאילו הוא זכה במשהו יקר והוא צריך להודות על כך כל יום...
הרי גם זה מעורר רחמים
גבר לא צריך אישה, אישה היא זו שצריכה גבר
זה השקר הגדול שנשים כל הזמן מוכרות לגברים,
כאילו אנחנו זקוקים להן, כאילו הן ייתנו לנו אושר
הרי מי באמת זקוקה למי, ועל מי מטפסת כל אישה

ובאמת אני מזהה דבקות בעולם החומרי,
בכל האגדה הזו שכתבת
שק יהלומים, עושר... וההדמייה של אלוהים כאילו יש לו תכונות של
בן-אדם כפרט
זה כל-כך נאיבי, את כמו תינוקת, שלא מבינה דבר בעולם הרוחני
אבל אני סולח לך, כי את לא מבינה, כמו תינוקת,
ועוד תגדלי אולי
אבל זה היה משעשע, כמו ילדה בת שלוש שחושבת שהיא גאון
ילדה חמודה מתוקה כזאת...