יעל נווה / הַגּוּף הַזֶּה |
בחזותו העצומה
איננו מגלה
את שנחרש בו
בפרעון לילה.
העיניים האלו
המתכסות דמעה
אינן מרמזות
על שנצרב בהן
בלהטה
או בעתה.
השפתיים האלה
הנחתמות במחי
אינן מגוללות
את שנבער
על הבשר החשוף.
העור הזה
נותר כביומו,
ללא סימן
או זכר,
שיעיד על
שנחרט בו.
אבל בתוך
הגוף הזה
חבויה אני,
ואני זוכרת
הכל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|