השעון משמיע קול,
תיק תאק.
השעה שתיים וחצי הגיעה העת לישון.
כמטוטלת הנעה, הגברת עודנה זזה מצד אל צד.
המחר, הפך היום.
היא בשלה, ממאנת לחלום.
מדליקה את הפנס,
נשמעת נשימתה עולה ויורדת, כעת קול בכי,
הגורה בוכה, עת ליל, חולמת על עצבות.
כעת הס,
השעון פסק,
עינים נעצמות אט אט, חדלות תחושה של זמן.
שלוש שעות תחלופנה, והגברת תקום ליקיצה לא טבעית.
מדשדשת במיטתה עם חוסר הסיפוק. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.