הבנקים מבוצרים הֵיטֵב כְּעֵת, הַשּׁוֹדְדִים פָּרְשׁוּ
וְהָפְכוּ לַמְּשׁוֹרְרִים
הַשֶּׁמֶשׁ עוֹלָה עַל הָאֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה אֲבָל זֶה לֹא
מְשַׁנֶּה
מָה שֶׁכֵּן מְשַׁנֶּה זוֹ רָכַבְתָּ מְבָאֵר ש-ָבֵעַ
שֶׁנִּכְנַסְתָּ כָּעֵת לַתַּחֲנוֹת שֶׁל תֵּל אָבִיב,
הַהֲגַנָּה, הַשָּׁלוֹם, הָאוּנִיבֶרְסִיטָה
הַחַיָּלִים מְרִימִים אֶת תִּיקָם הַכָּבֵד כְּמוֹ
שֶׁהַיּוֹעֵץ הַמִּשְׁפָּטִי שֶׁל הַמֶּמְשָׁלָה בֶּטַח
מִתְקַשֶּׁה, עִם הַמִּזְוָדָה, כִּי הִיא מְלֵאָה במִסְמָכִים
והמלצות לכתבי אישום
הִרְכַּבְתְּ חוֹלֶפֶת וְהָעָם הַנִּבְחָר צוֹפֶה בְּנוֹף
לְאוֹרֵךְ כָּל כֻּלָּהּ שֶׁל הָאֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה (כּוֹלֵל
קַו הגראס)
הַחַיָּלִים חָשִׁים בְּנוֹחַ תַּחַת קורותיה הַנָּעִים
וּמוֹצִיאִים אֶת הַחֻלְצָה מֵהַמְּכַנֵּס
וְכָל אַנְשֵׁי הָרַכֶּבֶת מְחַפְּש-ִים אַחֵר רִבּוּעַ רֵיק
מֵאָדָם, וְלוֹ רַק אַחֵר שֵׁנִי קְרוֹנוֹת יְוַתְּרוּ על
המרדף

הָעָם הַנִּבְחָר; הֵעֵם שוויתר עַל שָׁלוֹם לְאַחֵר עֶש-ְרִים
שְׁנוֹת נִסָּיוֹן בִּלְבַד
הלוא שְׁמַעְתֶּם בֵּין אַנְגְּלִיָּה וְצָרְפַת הָיְתָה
מִלְחָמָה שְׁלֵמָה שֶׁהִתְחוֹלְלָה בְּמֶשֶׁךְ מֵאָה
שָׁנִים?
הלוא שְׁמַעְתֶּם עַל מִלְחֶמֶת הַשּׁוֹשַׁנִים?
וּבְאֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה מִתְחוֹלֶלֶת מִלְחָמָה לְמֶשֶׁךְ
אַלְפֵי ימים
וּבֶחָמֵשׁ בַּבֹּקֶר, מֵבִין הַתְּרִיסִים, אֲנִי יָכוֹל
לִשְׁמֹעַ אוֹתָם קוֹרְאִים
בַּשֵּׁם קְרִיאַת אלוהיהם שֶׁהֵם כֹּה מְהַלְּלִים
וּלְעִתִּים קְרוֹבוֹת מִדֵּי אֲנִי יָשַׁן לְקוֹלוֹ המהדד
שֶׁל השייח
אֱלֹהִים גְּדוֹל, אֱלֹהִים גָּדוֹל, הם קוראים לאורך כל כולה
שֶׁל הָאֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה
זה לא מטאפורה פּוֹלִיטִית אֶלָּא קִיּוּמִית
עַל אָדָם שֶׁמְּנַסֶּה לְהִלָּחֵם עִם אֱלֹהִים, וְעוֹד הֵם
נִלְחָמִים עַל אֱלֹהִים
בַּבּוֹר בַּקִּרְיָה יֵשׁ חַיָּל שֶׁיּוֹשֵׁב לְיַד
כַּפְתּוֹר, מְחַכֶּה לַפְּצָצָה הַגְּדוֹלָה
מְחַכָּה לַנֹּהַל שִׁמְשׁוֹן, רַק אִלּוּ הפלשתים הָיוּ
מְקַרְקְפִים אֶת גולגולתו! כִּי גַּם שֹׁרֶשׁ שֶׁל ש-ְעָרָהּ
הִיא שִׁעֲרָה


הנרקומנים  פָּרְשׁוּ וְאֶת מְקוֹמֵם תָּפְסוּ
הַמְּשׁוֹרְרִים
הַאִם זֶה לֹא הַלֵּילוֹת הָהֵן, אֲשֶׁר מאבדים אֶת
הָאִינְטִימִיוֹת שֶׁלָּהֶם אֶל הַבְּדִידוּת, ואת הנגיעות
שלהן אל מָסָךְ הַהַקְלָטוֹת שֶׁל היס מקס, שמִתְמַלֵּא
וּמִתְמַלֵּא, בַּתָּכְנִיּוֹת ריאליטי וְתָכְנִיּוֹת
חֲדָשׁוֹת
וְרַק כְּשֶׁכְּבָר לֹא יִהְיֶה מָקוֹם אֲנִי אֶמְחַק
בְּתָאֵי הַשֵּׁרוּתִים שֶׁל פְּלֻגָּה א' כָּלָא אַרְבַּע אני
מקווה שעדיין לא מחקו את הקשקושים שלי, כִּי כָּל עָרִיק וְכָל
מְסֻמָּם צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הִתְכַּוֵּן אלבר קאמי
כְּשֶׁאָמַר הָאָדָם הַמּוֹרֵד, כְּשֶׁהוּא מֵחַרְבָן,
וּמַזִּיעַ מִסֵּרָחוֹן בִּגְלַל הַמַּדִּים האמריקאים
הַכְּבֵדִים, עֹדָפִים מִמִּלְחֶמֶת ויאטנם
הרָכַבְתְּ הַתַּחְתִּית שֶׁל תֵּל אָבִיב נִבְנֵיתָ לְאַט
לְאַט, אֲבָל נִבְנֵיתָ, כִּי הֵבִינוּ ש-ָם לְמַעְלָה
שֶׁפִּגּוּעַ בְּרַכֶּבֶת תַּחְתִּית עוֹד לֹא הָיָה
וגם הבינו שם למעלה שהַפְּסוּקִים שֶׁל הַתָּנָ"ךְ
נִּגְמָרִים, התכניות שבא לי להקליט נגמרות,  הַנּוֹף שֶׁל
הָאֶרֶץ הַקְּדוֹשָׁה נִגְמָר בְּקַו בָּאֵר ש-ָבֵעַ חֵיפָה עד
קו הגראס, הממשלה נגמרת בכל שנה ואני נגמר כל הזמן
הרכבת האחרונה נכנסת אל תחנת הכרמל, התחבורה הציבורית נכבית
לאיטה, העולם הציבורי נכבה לו, ללילות אינטימיים וללילות
בודדים, שעושים את דרכם אל הבית מן התחנה
וביניהם שודדים שהפכו למשוררים, ביניהם קורבנות הפיגוע הבא,
וַלעזעזל אני מַמָּשׁ מְקֻוֶּה שֶׁחָלַק מֵהַחַיָּלִים
הָעֲרִיקִים הַבּוֹרְחִים כָּעֵת מבסיסם
יְגַלּוּ וְלוֹ עִנְיָן קָטָן בַּמֶּה שֶׁמְּצַפֶּה לָהֶם
בַּתָּא הַשֵּׁרוּתִים, כְּשֶׁיַּסְרִיחוּ בְּתוֹךְ עֹדָפִים
של מלחמת ויאטנם

אֲנִי תּוֹהֶה אִלּוּ לַחַיָּל בַּבּוֹר בְּתֵל אָבִיב כָּל
זֶה הָיָה נֶחְש-ָף, לְאוֹרֵךְ כָּל כֻּלָּהּ שֶׁל הָאֶרֶץ
הַקְּדוֹשָׁה, קֹשִׁי הַיּוֹעֵץ הַמִּשְׁפָּטִי לְמֶמְשָׁלָה,
קֹשִׁי הָאָדָם; קֹשִׁי הֵעֵם הַנִּבְחָר
הַאִם לֹא הָיָה מְקַרְקֵף אֶת שֹׁרֶשׁ השיערה? הַאִם לֹא
הָיָה מֵבִין כִּי אֵין לו בעצם בְּרֵרָה?