פגשתי בחור, אחד, די נחמד
עם מנגינה מלטפת, עוטפת, קרובה
הרוח נשבה אז, זה הרגיש לה בנוח
זה היה כמו סיפור: אהבה, סוף, והרבה, הרבה כוח.

וראיתי אצלו דו, רה ופה
בעודי עשויה מסי, עוד סי ולה
חיכיתי לו שם, שיבוא עד אליי
כשהגיע, הרגשתי את כל הצלילים מעליי

הוא הניח ידו על כתפי והסתכל
לבדוק שזו אני, ולא עוד איזה צל

פתאום נוצר ״מי״, מין חיבור לא ברור
כמו לקלוע לסל בסופו של כדרור
לא פגשתי אותו כלל, את המי הידוע
אולי מחשש לתזמורת,  ולאופן הביצוע

זה היה מי נעים, הוא הרגיש אז נכון
מי מתוק, מי חד, הוא בוהק, הוא חלק
הוא האמין כי נקי, בלי לכלוך, בלי מניירות
הוא רק מי שחושב, הוא מחליט, הוא מלא רגשות
הוא יודע מותר, אסור, ומתי כדאי לבכות.

פגשתי בחור, אחד, די נחמד
היא היה קצת גדול, עם מנגינה מלטפת
היו לו דעות כאלה, אחרות, גם צלילים
קצת שונים משלי, במיוחד בבחירת המילים.

הוא לימד אותי ״מי״, הוא הרגיש ואהב
ואני - כמו כולן,
בסופו - של, גיליתי
שה ״מי״ זה סתם משהו, והוא בכלל לא היה מאוהב.