פעם היה מוכר מרגרינה, והוא מת.
כך התחיל ציפציף הסופר כל שיר וסיפור שכתב אי-פעם לקהל הרחב
שלו.
כמובן שאיש לא ידע שאכן היה פעם מוכר מרגרינה והוא מת,
ולכן הם תמיד היו מגחכים בחדווה לקריאה של הפתיחה המוכרת
אבא של ציפציף אמר לו -
כל עוד אני חי, תעבוד, ותעבוד קשה,
וכתיבת סיפורים ושירים אינה נחשבת עבודה
אבל יום בהיר אחד אביו של ציפציף מת,
ולכן הוא התחיל לכתוב בכל זאת,
ומאוד הצליח בעבודתו
אבל ולכן פתח כל יצירה בשורה הזו,
שבלעדיה לא היה יכול לכתוב מילה נוספת,
כי הרגיש שעליו להזכיר לעצמו את העובדה,
שאביו מוכר המרגרינה כבר לא בחיים,
ולכן לא יכול להגיד לו מה לעשות.