New Stage - Go To Main Page

בנימין וולמן
/
כאז כן עתה

אלף שמונה מאות ארבעים
ושתיים
"הם רק כושים"
אמי דקלמה
ואני ינקתי דבריה.
אלף תשע מאות ארבעים
ושתיים
"הם רק יהודים"
אבי דקלם
ומי אני שאתווכח?
אלפיים ושמונה עשרה
"הם רק בעלי חיים"
הוריי מדקלמים
ופי אוכל גופות של
נרצחים.

לעת ערב
רגליי אינן נרטבות
הן הולכות בין טיפות
הדם
מי ברז רוחצים ידיי
הן כבר לא מגואלות
בדם.

בלילה
שנתי ערבה
איני מהרהר על
עולמות שלמים של
חיים שקברתי בגופי
מי ידע כי אלה באו אל
קרבי
המתים אינם מדברים
כמו החיים השותקים
תמיד.

אולי בבוקר אומר לילדיי
"אל תהיו בית קברות מהלך"
עד יום מחר
הדרך תתפתל ותתארך
מהמורות אין ספור אחפור
בדרכם.

בעלות השחר נסתכל בעיני
הגופות השוכבות ללא זיע
נביט בחיים שניצלנו
מרגע לדתם לרגע
הרצחם
כבר יהיה מאוחר מדי
אדמה ומלואה מחנה
השמדה
כל העולם שואה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 11/3/18 11:12
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בנימין וולמן

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה