הייתי עוצר
בין הבניינים ומרכזי הקניות
נעצר ומנסה להיזכר בה
נזכר בכל הרגעים היפים
ידיי בכיסים
כך האנשים חולפים ואילו היו תוהים אליי
הרי היו תוהים לאדם שלעולם לא יפסיק לנסות
נראה לי מוזר שאיני מצליח להרגיש את אותה אהבה שהרגשתי אז
אני נזכר, ונזכר
וכשאני צריך לעשות משהו
המסיח את דעתי
אני רק מחכה שוב לריכוז מלא
לניסיון מחודש
ותבטיח לי כי אם אלך אל המקומות שם החזקתי בידה לא יהיו שם
אנשים אחרים?
האם אמצא אותה שם, הזמן? האם אמצא אותנו שם?
ומה בנוגע לנפשי, מדוע גם היא כבולה אליך, הזמן?
האם זה נכון שהדרך היחידה לנצח אותך היא באמצעות הנצח?
והלוא הנצח היחיד הוא המוות? לא כך הזמן?
הרי כל מילותיי הן כנגדך, הזמן
הרי כל מחשבותיי מוקדשים אליך, הזמן
תלוש אותי מקיומך
אני מתחנן אליך
השאר אותי בנקודה בודדה
השאר לי רק את הרגע האחד שבו היא הייתה איתי
והיה לילה
והייתה אהבה |
