עוד יהיה לי, יהיה לי מה שלבי מבקש לי, עוד יהיה לי, יהיה לי
מה שלבי מצפה לי... או משהו כזה. אבל הוא אמר לה שזה לא יכול
לקרות, כי היא גרה בישראל, והיא שתקה מהשיר. בינתיים הצבועים
ממשיכים להראות אנשים שמחים ומלאי רוח חיים והרפתקנות
בטלוויזיה, כמובן שכולם הם אינפנטילים שמעמידים פנים מול
המצלמה ודופקים את החברה של האדם הפשוט תמורת כמה עשרות או
מאות אלפי שקלים. אתה יודע שבישראל יש מעמדות. אתה יודע
שבישראל יש אפליה. אתה יודע שמנצלים את העניים לטובת העשירים.
ואם אתה גם חולה, גם חסר השכלה, גם עני, לא מן הנמנע, וזה לא
רעיון בדיוני בכלל, שינסו לחסל אותך בדרכים "חוקיות" או
ב"תאונה" או ב"טיפול רפואי רשלני" מצער שיכניס אותך לחור באדמה
כדי שלא תהיה נטל על החברה. אין חברה נאורה בישראל, ואין דאגה
לאזרח במיל, זה הכול יחסי ציבור של המדינה לעצמה. אני שמעתי
ואני יודע על מקרה אחד לפחות שחיסלו חולה כדי להיפטר ממנו.
המוות שלו חסך קצבת זיקנה וביטוח לאומי - שגם אותם אגב הם
מקזזים זה בזה. בטלוויזיה שנמצאת ממש בתוך הבית שלך, בחדר הכי
גדול, חדר האורחים או הסלון, הם משקרים לך כל הזמן שהם דואגים
לך, האזרח. הם עושים כתבות בעיתונים על טרגדיות ממוקדות כאילו
כל בן-אדם הוא יקר ערך לאין ערוך. הכול בולשיט, דברים מזעזעים
קורים כל הזמן, מול העיניים של הממסד, והוא לא נוקף אצבע,
ולפעמים אפילו משתף פעולה, ולפעמים אפילו עושה את הדברים
המזעזעים בעצמו. כסף, כסף, כסף. הכול הם עושים למען הכסף.
חוסכים על גב הציבור למען הכסף. חולבים את האזרח למען הכסף.
משקרים לו בטלוויזיה השטנית למען הכסף. כסף, כסף, כסף. הכול
כסף, רק כסף. אין אלוהים ואין כלום, רק כסף. עגל הזהב. ועגל
הזהב הזה מסריח ורקוב ומכוסה בהרבה דם של קרבנות שנועדו לשמור
עליו "מנצנץ". כסף, כסף, כסף. אין כלום, אין חיים ומוות, אין
אלוהים, אין מצפון, אין כלום. כלום. רק כסף.