בערב פורים
אני ממתין במורד סמטה חשובה
לגבר שאחז בישבנך בכוח במטבח ביתנו.
כשהוא חולף על פני מקום מחבואי
אני מגלה את עצמי והוא מנסה להימלט.
אני רודף אחריו עד פתח גן הילדים בו עבדתי עד לא מזמן
והוא נופל בשער
ומשתין בקיר
ובבוקר מוצאים ילדי הגן
סימנים דלים של דם על דלת העץ
ומספרים לעצמם אלף סיפורים
שיסבירו את הצבע והריח
שעה שאני חולף על פניהם ומנפנף לשלום.
אני מבלה את היום לבדי,
בין עדי בית המשפט לקלדניות
ומחזיק את אגרופי קרוב לגופי.
אינני מספר לך דבר ומחציתו
ואת יודעת
שעשיתי משהו
ואז את מחבקת אותי
ומניחה קרח על מפרקיי שעה ארוכה,
עד שארוחת הערב חולפת בלי שנאכל.
מעל גופו של נ. כותב אבידניוס שירת רחוב לא משוייפת:
הייתי צריך להביא אותך לכדי כריעה
כבר מזמן
נער אורוות שחצן שכמוך.
נהר הירדן כולו
על העמק שסביבו
מתבייש בך
ויודע מי אתה
גם אם אתה לא.
אני רוצה שתדע
שבכל פעם שתצא את ביתך מעכשיו
תצטרך לחפש אותי
ולקוות שלא תמצא אותי כלל.
דע שאני מבין את מעשיך
ומוכן לסייע לך לשלם את המחיר
בצורה הנוחה וההולמת את צרכיך
הבלתי חשובים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.