אופוריה או הרצון לדייק
אני בשפת הים
מתהלכת לרוח הים
לא! דואה, קלה, שקטה
לא ציפור! בלון!
בלון לבן
בלון בחלום.
ענן קולט את העין ללא קושי
אולי צמר גפן
לא!
קצפת
קצפת ללא סוכר.
החבצלות רועות בצלע ההר.
הן פורחות בקיץ
דקיקות
לבנות.
לא בקיץ!
בין העונות
מטיפות אור לבן
אור חבצלות.
הבתים הגדולים ממול
עלו על הצוק.
הם טובלים.
טובלים בשמים ובמים.
כל העיר רוחצת.
המים קלים.
גופי לא מכביד עליהם.
הם לא קרים.
הם לא נוגעים בו.
כמעט נוגעים.
השמשיות נפתחות
הן רק לבנות.
לא!
הן לא נפתחות
סגורות
כמו יונה לבנה
סגורה.
ואני חושבת שבכל המרחב הלבן
אין אפילו שחור אחד
לזכור.
תפילת שמונה עשרה
שמונה עשרה בישיבה על נדנדה
בתי תתעטף בציצית שערה
תעלה באור הציצית העולה
ותשתחו אפיים בקידה מהירה
מגן אברהם.
פניה תפילה מטובת נדנדה
בכל עת-
ערב ובוקר וצהריים
כי לא כלו חסדיה.
חריקת הברזל לא תשמע
או כנשר יעיר קינו-
קדוש, קדוש קדוש.
עיניה עצומות בנהרה
ותאוות הנדנוד נגד מוחה
שפע נדנוד יתמשך על עינה
בלי נדנוד של ספק והרהור חטא.
הניחנו להתנדנד כאשר עם לבבנו
ונאיר פנינו אליך
שמונה עשרה של תינוקות.
החיים בלי דעת
מאתי לסבתי שלושה רחמים
מרחק שלושה רחובות צרים ולחים
חמים מרחם בעוורון כפופים
פשטה עור וגידים ואל קרומים אפלים
והעולם סובב על צירו בלי דעת
על הפרחים שממעל
השורשים שמתחת
והעולם סובב על צירו בלי דעת
על החיים שממעל
המתים שמתחת
על החיים המתגעגעים למתים
והמתים הקוראים לחיים
סובב כבד
סובב לח ואפל
על הים הדבוק בו ואינו נופל
סובב-
"ולומד לחיות עם זה". |