|
הַהֵלֶךְ מְהַדֶּרֶךְ סָטָה,
מִסְּבִיבוֹ אֲפֵלִים הַנְּתִיבִים.
יָשַׁב לְרֶגַע בַּצַּד כְּדֵי לְהֵרָגַע
אַךְ דַּרְכּוֹ הִמְשִׁיכָה בִּלְעָדָיו.
הַהֵלֶךְ הִקְשִׁיב מִסָּבִיב
הָמוּ בְּתוֹכוֹ הַפְּחָדִים.
מִשּפָתָיו מִלְמֵל מִלָּה וְאוֹת
לִרְגָעִים הָפַךְ אִלֵּם.
וּבְעוֹדוֹ מְדַבֵּר וּמְמַלְמֵל בּוֹ
כָּל מָה שֶׁכַּעַס וְרָתַח,
כְּאִלּוּ נָדַם רָחַק
בְּעוֹדוֹ מַקְשִׁיב לַדְּמָמָה הָרַכָּה.
הַהֵלֶךְ תָּעָה בְּדַרְכּוֹ
וְכִמְעַט חֹשֶׁךְ יָרַד.
עָצַם אֶת עֵינָיו וּמִלְמֵל בּוֹ
לְאָן מִכָּאן דַּרְכִּי מוֹבִילָה.
© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי |
|
|
לפעמים אני
מתגעגע לילדות
אבל לא לשלי,
שלי הייתה
מחורבנת.
יעקב פופק
מתגעגע. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.