הם אמרו שהם חכמים ממני,
ואולי זה נכון,
אבל זה לא הופך אותם לצודקים יותר ואותי לא.

הם אמרו שהם עשירים יותר,
ואולי זה נכון,
אבל זה לא הופך אותם לצודקים יותר ואותי לא.

הם אמרו שהם מכובדים יותר,
ואולי זה נכון,
אבל זה לא הופך אותם לצודקים יותר ואותי לא.

הם אמרו שהם בריאים יותר,
ואולי זה נכון,
אבל זה לא הופך אותם לצודקים יותר ואותי לא.

הם אמרו שהם שפויים יותר,
ואולי זה נכון,
אבל זה לא הופך אותם לצודקים יותר ואותי לא.

הם אמרו שהם אלה שקובעים את החוקים,
וכנראה זה נכון,
כי הם קובעים חוקים שמשרתים אותם ולא את ההמון.

אם החיים זה הישרדות של כסף ועוד דברים,
ואנשים שלא מסוגלים לשרוד - פשוט מתים,
אז מה אני עושה כאן,
אני לא יכול לחיות במדינה כזאת,
בעולם כזה,
בו חוקי הג'ונגל שולטים.

אני רוצה הביתה לאלוהים,
אני לא רוצה לחיות בין אנשים רעים,
שנותנים לך תנאים תמורת פת לחם או מקום לגור.

בכלל איך אפשר להיות מספיק יציב בעולם הזה
כדי להתפנות לכתיבה,
זה נראה בלתי-אפשרי.
כתיבה זה קשה מאוד,
לא בגלל שזה באמת קשה,
אלא כי יש אינסוף הסחות דעת
שמונעות מאדם לכתוב,
או לעסוק בכל תחום של אמנות.
זמרים בכלל לא שרים שירים שהם כתבו,
וזה לא פלא,
כי הם לא יכולים לכתוב עם כל הסחות הדעת בחייהם -
כשהם מפורסמים.

כאילו,
לכתוב ספר במדינה הזאת זה כמו לחצוב בסלע,
עם כל הסחות הדעת כאן,
ומה גם שלא מרוויחים מ-ספר כלום,
ואפילו צריכים לשלם שמישהו יואיל בטובו לקרוא את הספר,
או להדפיס אותו בכלל.