הוא היה גדול כשהוא עבר בשער,
אבל אחר-כך היה קטן יותר
הוא לא היה יכול להיכנס בשער בלי הגרדום,
אז הכניסו אותו עם
הוא היה ילד מסטול כשהיה קטן,
תמיד עורף לעכברים את הראשים
אבא שלו צעק עליו וגם אימא,
הוא היה בוכה, אבל ממשיך,
הם לא הבינו ש-כל אדם וגורלו כפי שנכתב מלמעלה
כשהוא הגיע לגיל 18, הוא עזב את הבית,
ומצא משרה בתור שוליית עורף ראשים
הבוס היה עורף ראשים אכזר, והוא היה מרותק לעבודתו,
וכשהגיע תורו חיקה אותו ואף השתפר יותר
לא היה איש שחפצה נפשו למות, שלא קיבל עריפת ראש נקייה,
אפילו הדם לא השפריץ ולא נספג והחתך היה נקי כמו בבית מרקחת
כשגמר את עבודתו בתור עורף ראשים, רצה לחזור למולדתו,
אבל לא נתנו לו להיכנס עם הגרדום,
לכן נכנס בלי
הוא הסתובב עם הגרדום בכל הסמטאות הישנות,
ונזכר בילדותו הקטנה החכמה הפיוטית על שפתי בארות חתומות
לבסוף החליט לתת את הגרדום כמזכרת לעולי הגרדום,
והוא עצמו ישב בבית שצפה אל הכיכר,
מעשן מריחואנה ושומע שירים בספרדית
כשנכנס העלם הזר, הוא ידע שמחפשים אותו
מישהו שלח מישהו לגבות את החוב
הוא קיבל את פני העלם בסבר פנים יפות,
כיבד אותו במאפים, שקדים וצימוקים וראשו
הוא קיבל את גזר הדין בגבורה,
כי ידע שגורל כל אדם נכתב מראש מלמעלה
העיר נשארה אותה העיר והשכונה נשארה אותה השכונה,
אבל בעל הגרדום כבר לא מעשן מריחואנה ושומע ספרדית,
הוא נמצא בשדה, מחוץ לגדר, של בית העלמין של העיירה,
ורק הגרדום נשאר למזכרת במוזיאון הצנוע המקומי,
עם הסבר וציור מודפס ברישול, מודבק על לוח שעם לפני הגרדום.