עלמא פרי תמות בסוף. איזה בזבוז. שחקנית תאטרון מצויינת. גילמה
תפקידים רבים ומגוונים. קיבלה פרסים רבים. דוברת חמש שפות כשפת
אם. טפשי כל כך המוות הזה.
היא רצתה לשמור על ההריון ומבחינתו זה ממש לא בא בחשבון. הוא
צעיר ממנה בחמש שנים ונכון שהם כבר שבעה חודשים יחד, אבל
בשבילו זו מערכת יחסים של גוף עם גוף. בשבילה זו אהבת חיים.
כאן הכל התחיל, יגיד חוקר מקרי המוות.
היא היתה בת שלושים ושבע. זמן מצויין להגשים את משאת לבה.
להיות אמא. רועי חזר ואמר לה שאין מצב. שזו גניבת זרע. שאין לו
שום כוונה להביא ילד לעולם המטורף והרע הזה. הוא נכנס לדירה
מראש עם ידיעה שהם מזדיינים מצויין יחד וזהו. מעולם לא דיבר על
אהבה.
היא פרשה אותו אחרת. עמוק בתוכה ידעה שזו אהבת אמת. אהבה אותו
אהבה עזה ופינקה אותו כמו מלך. הוא היה מעיף אותה עם הלשון כמו
שמעולם לא ידעה שאפשר ולתפיסתה, עונג כזה משמעו אהבת אמת.
מהרגע הראשון רצתה להזדקן איתו. אבל רועי דרש שהיא תפסיק את
ההריון.
זה היה רגע מטורף. אף תסריטאי לא יכול היה לכתוב סצנה כזאת.
היא מגיעה נרגשת, מחכה כל כך לבשר לו על פרי אהבתם, העיניים
שלה כמו שתי שמשות וכל כולה קורנת. והוא, מהשניה הראשונה שקלט
על מה מדובר, התחיל לצרוח. ממש לצרוח. עכשיו אנחנו הולכים
לעשות הפלה. עכשיו. את שומעת! איך את באה לי עם הסיפור הזה.
השתגעת על כל הראש! כל הקומה שמעה את הצרחות שלו. תקשיבי טוב
מותק, אין מצב שיהיה לי ילד בעולם החרא הזה, את שומעת. עכשיו
מבררים איך גומרים עם זה. אני משלם על הכל ונעלם לך מהעיניים.
רועי לא חיכה לשמוע את התגובה שלה. לא עניין אותו שהגרון שלה
נחנק מדמעות. היה כל כך נסער. מבחינתו זו היתה בגידה באמון
ואין לזה סליחה. החל אוסף את בגדיו וחפציו כמו הוריקן. זורק
הכל לצ'ימידן. מבחינתו, עלמא מחוקה. איך לא קלט את זה. זה הדבר
שהכי הפחיד אותו בעולם. שיגנבו לו זרע.
עלמא נשארה קפואה על הכסא. דמעותיה לא פסקו כמו היו עיניה ברז
תקול שלא מפסיק לטפטף. הדקירה החדה שצרבה לה את הבטן עלתה גם
לחזה ולגרון. היא הבינה שהיא בשוק. לא יכלה להוציא קול. קפואה,
חיוורת, אילמת. כולה כאב שצורב את הנשמה. ככה זה למות הצליחה
מחשבה לחלוף בריאותיה.
נטועה בכסא במטבח ושומעת את הטרוף של רועי. כל השכנים שומעים.
היא כבר רואה את הכותרת בעיתון מחר. אין לה ספק שיוני הכתב של
המקומון שגר ממש מולם, יעשה מזה מטעמים. עלמא פרי, שחקנית הבית
של תאטרון מרכז בהריון לא רצוי. או עלמא פרי גנבה זרע. או רועי
נץ, בן הזוג של עלמא פרי עזב את הבית בצרחות כששמע שנגנב ממנו
זרע.
היא רצתה למות. להתאיין. ללחוץ על כפתור שיחזיר את המציאות שעה
אחת אחורה ולהתחיל מחדש. איך ברגע אחד מתהפכים החיים. רק עכשיו
הבינה באמת שכשהוא אמר שהוא לא רוצה ילדים, הוא באמת התכוון
לזה. למען האמת, היא לא ממש הבינה. או יותר נכון לומר, היא לא
האמינה שיש מישהו שלא רוצה ילדים. גם לא רועי עם כל הג'ננה
שנכנס אליה.
היא לא יודעת כמה זמן ישבה במטבח. מתי בדיוק רועי יצא מהדירה,
אם דיבר איתה בכלל. בשעות האלה, כשגופה מונח על הכסא, העבירה
במוחה את כל התסריטים האפשריים. מבחינתה, תמו חייה בעיר הזאת.
איך תראה פניה, איך. היא לא תעמוד בזה.
בארבע וחצי לפנות בוקר, עלמא קמה מהכיסא עם החלטה לחיות בזהות
אחרת ולמצוא עבודה בכל תחום חוץ מתאטרון. המראה של חדר השינה
היה קשה. כאילו צונאמי הכה בו. נגמרו לה הדמעות. הקפאון גם
השתיק את הכעס, העלבון, הבושה וחוסר האונים.
באחת עשרה בבוקר, יצאה מהדירה של עלמא גברת לא מוכרת. שיער
שחור חלק, צלקת קלה על לחי שמאל, משקפי ראייה עגולים ויש לה
צליעה קלה ברגל ימין.
המקומון לא הפתיע אותה.
את כל הסידורים עשתה עם המחשב הנייד. מצאה שוכרים אחרים, סגרה
עם בעל הדירה, שכרה דירה אחרת במושב מקסים במרחק שבעים קילומטר
מהעיר, וקבעה תור לרופא פרטי שיסיים את ההריון.  שלחה לו הודעה
אחרי הגרידה, שלא צריכה ת'זרע הדפוק שלו, שמבחינתה הוא יכול
למות והיא מקווה לא לראות אותו בחיים. ההודעה לא התקבלה. כאילו
אין מספר טלפון כזה יותר.

בן זונה דפוק, חזרה וסיננה. היום נשים יולדות גם בגיל ארבעים
וחמש ניחמה עצמה. איך בזבזתי  שבעה חודשים על הדפוק הזה. הכל
הלך לפי תכניותיה. עלמא דבקה בדמות החדשה שיצרה לעצמה. בחרה
מבטא גרמני. את ברלין הכירה כמו את כף ידה והגרמנית היתה שגורה
בפיה ממש כמו העברית.
היא מצאה עבודה כמתורגמנית ואפילו הרוויחה לא רע. יצרה
פרופילים פיקטיביים באתרי הכרויות והיתה מגיעה בכל פעם בתחפושת
אחרת. הרעב שלה למין היה גדול. רועי הרגיל אותה למחלקת עסקים
והיא התמכרה. כישורי האיפור והמשחק שלה שרתו אותה הרבה מעבר
לכל דמיון. כשתמצא את הבחור הנכון, תמצא דרך לספר לו, חשבה
לעצמה. היא היתה כבר בת שלושים ותשע וחצי, ועדיין לא מצאה את
זה שיתקרב למיומנויות של רועי הבן זונה.

זה היה ביום שני. יום הסידורים בעיר. עלמא ישבה כהרגלה
ב"משוגעת", בית הקפה האהוב עליה, עם האמריקנו ועוגת התפוחים,
כשפתאום ראתה בזווית עינה את רועי עם מנשא של תינוק על החזה
ושמאלו מחבקת איזו ילדונת שנראית אולי בת עשרים ושלוש.
הקפאון מלפני שנתיים וחצי לפת אותה. הפעם, התלווה אליו רעד עז.
דנה המלצרית לא ידעה איך לעזור לה. מריה! קראה לה המלצרית.
מריה, הכל בסדר. עלמא, היתה בהלם. חיוורון השתלט עליה, יד בלתי
נראית לפתה את מעיה, סחטה וסובבה. ובמוחה הצליחו לצוף שתי
מילים בלבד. הבן זונה. הבן זונה. הבן זונה.
כשדנה קראה למיקה, הבעלים של "משוגעת", עלמא כבר השתלטה על
הקפאון והרעד.
את בטוחה שהכל בסדר, מריה, שאלה מיקה מודאגת. עלמא ענתה שזה
היה גל של כאב ביוץ מטורף, ועכשיו הוא נרגע. מיקה נאנחה ואמרה
שהיא לא מבינה איך במאה הזו עוד לא מצאו פתרון לכל העניין הזה
של ווסת וביוץ. חייכה וחזרה פנימה.

שוב עלמא מצאה הכל ברשת. איפה רועי גר ואיפה עובד ואפילו גילתה
שהילדונת בת עשרים ושבע ושמה שירי. ככה הוא לא רוצה ילדים הבן
זונה. בוגדת הוא קרא לי. כל העיתונים קראו לי גנבת זרע. איך לא
עשו כותרות מהאבהות של הבן זונה הזה. יכול היה להיות לי תינוק
בן שנתיים! יכלתי להיות אמא!
שלום, מדברת סוזי, אני מדברת עם "בעל להשכרה"? כן, ענה הקול
של רועי, איך אוכל לעזור לך?
והיא ביקשה עזרה בסחיבה, העמסה והרכבה של מיטת מים. הוסיפה
שרוצה להפתיע את בת הזוג שלה. זו מתנה ליומולדת. בשמחה רבה אמר
רועי. הם קבעו אצל היבואן בכפר שמריהו, "אומגה אנטרפרייזס"
בחמישי בארבע.
שלוש שעות ישבה מול המראה. עיבתה את הגבות, שתלה נקודות חן
ושטפי דם, הסירה את הלק מהידיים והרגליים, שמה כפפות כותנה,
פאה ג'ינג'ית ונכנסה לסטילטו אדומות ששנאה כל כך.
הי, אני סוזי אמרה לו במבטא אמריקאי והושיטה יד ללחיצה. רועי
נשבה באחת. חולה על ג'ינג'יות ועל רגליים שלא נגמרות. שנים
שהוא מכריז שיש לו יכולת לרפא לסביות ולהשיבן לתכנית העל
המקורית.
התלבטה איתו לגבי בחירת המיטה, מה נח לתחזוק, לאילו בעיות
לצפות. זו גחמה של אהובתה, והיא תשמח להפתיע אותה. מעניין איך
יהיה לעשות סקס על מיטה כזו אמרה וחייכה. זו חוויה נהדרת, אמר.
המיטה עוטפת אותך והיא חמימה - בחורף זה ממש תענוג. הנה בואי
ננסה את זו, אמר לה והצביע על המיטה השנייה משמאל. רק תצטרכי
להוריד את הנעליים. היא התיישבה ואיבדה מעט את שיווי המשקל.
רועי היה מוכן לתפוס אותה ולהוביל אותה למרכז המזרון תוך כדי
צחקוק של שניהם. הם שכבו על הגב. ידיהם נוגעות. עלמא זכרה את
מגעו המחשמל והרגיעה את נשימותיה. עכשיו בואי נסתובב, שתדעי
איך הכל מרגיש. למוכר הם נראו כמו שני ילדים. עכשיו נסתובב יחד
לכפיות. אני יכול לשים עליך יד, שאל.  ועכשיו נסתובב לגב אל
גב. צריך ללמוד את הגליות של המיטה. הם בעיקר צחקו והיא נתנה
לרועי להשאיר את ידו על מותנה, ועל גבה ועל כתפה. מתגעגעת כל
כך למגע שלו ושומרת כל כך על התפקיד שהיא מגלמת. נעים, נכון?
שאל רועי. והיא ענתה שזה פנטסטי. תגיד, הפנה רועי שאלה למוכר,
יש אפשרות לשכור חדר עם מיטה כזו, אתה יודע, לבדוק. ודאי אמר
המוכר והפתיע את שניהם. בקומה השלישית שלנו יש ארבעה חדרים
שאנחנו משכירים לפי שעה. רועי ועלמא הצליבו מבטים והתפשט להם
חיוך מאוזן לאוזן. נלך על זה, שאל אותה רועי. Defenetly ענתה
וציחקקה. שלא נקנה חתול בשק.
המוכר נתן להם את המפתח של חדר מספר שתיים והם עלו לקומה
השלישית כשידיו המיומנות של רועי, מוציאות אותה מדעתה. אני
אשחק את הדבר האמיתי אמר בהתגרות תוך שהם מתפשטים. עלמא ביקשה
שלא ידליק אור ולשאלתו אמרה שעוד בניו יורק עברה קשירת
חצוצרות, שאין לה כל עניין בילדים.
עלמא השקיעה מאמץ אדיר, לשמור על הקול של סוזי. הוא התחיל עם
הלשון והיא נזכרה באיכות של מחלקת עסקים והצליחה לא להשמיע
קול, ואז הוא בא אליה. את רואה, ככה זה מרגיש. התחיל לנוע
בתוכה לאט ואז הגביר את הקצב. עלמא נשכה שפתיה, שלא יצא הגה
מפיה. כשגמר, דמיינה את הזרעונים שוחים במהירות לעבר הביצית
שלה, מאושרת ומבסוטה מעצמה, לפתה אותו עם ירכיה, מצמידה אותו
עוד ועוד אליה שיוסיף ויתחכך בה לעוד אורגזמה מתוקה, שידעה
שתבוא.
רועי התרומם לאט. הניח את האמה הימנית שלו על גרונה ובקול שקט
מאוד אמר לה שממנו לא גונבים זרע בשום צורה. שעד העניין עם
הירכיים היה בטוח שהיא סוזי. אבל שרירי הירכיים שלה, הם בלתי
נשכחים. הוא לא אפשר לה להוציא מילה. לחץ ולחץ עד שהפרפור שלה
גווע.
גזרו עליו מאסר עולם עם ניכוי שליש על התנהגות טובה. שירי
המשיכה לגדל את ילד המבחנה שלה לבד וביקרה אותו באופן קבוע.