"הרוסים האלה לא יודעים לפתור תשבצים...
אולי זה בגלל כל הוודקה."

מיקו ישב עם מניפת הקלפים שלו בידו,
והביט סביבו על כל הרוסים שישבו בשולחנות האחרים
ותקעו בו מבטים נרגזים.
"למישהו יש בעיה עם מה שאמרתי?"
שאל מיקו בהבעה תמימה.
"הרי ידוע ש-כל מה שמעניין רוסים
זה וודקה, זיונים, סמים, כסף,
וכל מיני תארים אוניברסיטאיים שהם לא משתמשים בהם,
או משתמשים בהם רק למען טובתם האישית.

היה אחד רוסי,
כמוכם,
שתפס מעצמו מומחה לפיננסים,
ולא ידע אם אחד כפול אחד זה שתיים או שניים.
מה אתם אומרים, חכמים,
אחד כפול אחד זה שתיים או שניים?"
חצי אמרו שניים וחצי אמרו שתיים.
"פרנקי, תגיד להם כמה זה אחד כפול אחד,"
"אחד,"
אמר פרנקי,
ולעס את מסטיק הניקוטין שלו,
"ופרנקי אפילו לא למד תיכון, ראשי כרוב!"
הכריז מיקו וצחק.

המלצרית ניגשה אליו,
"רוצה וודקה?"
"אני לא שותה את הזבל הרוסי הזה,
תביאי לי בירה מכבי כמו כל ישראלי שמכבד את עצמו,"
"מכבי זה מיץ פטל!" צעק רוסי אחד.
"זה לא מיץ פטל,
זה הגולני והגבעתי והנח"ל של העת העתיקה,
הם ניצחו את הרומאים,
או היוונים,
אני לא זוכר...
פרנקי, הם ניצחו את הרומאים או היוונים?"
"היוונים,"
"את היוונים הם ניצחו,
כמו שהפועל ירושלים בכדורסל
עשתה קרקס ממכבי ת"א שלכם,"
אמר מיקו וצחק.
"הם דווקא ניצחו," אמר יחזקאל.
"הם ניצחו?"
"כן,"
אמר יחזקאל,
"מכבי ת"א ניצחו,"
"טוב, בגלל שהם מכבי,"

ניגשה אליו איזו רוסייה
צפונפונית
כזאת פרחה
ואמרה לו
תוך כדי שהיא לועסת מסטיק
ומנענעת את הטוסיק,
"שמע, מיקו,
או איך שקוראים לך,
זה ממש לא בסדר איך אתה מלכלך על הרוסים,
אני חושבת שאתה צריך להתבייש בך,"
מיקו התאפק לא לצחוק,
"מה אתה אומר, פרנקי,
אני צריך להתבייש בי?"
"אני לא חושב ככה, לא,"
אמר פרנקי באדישות,
"שמעת?
חבר שלי אומר שאני לא צריך להתבייש,
והוא בעצמו רוסי,"
"אבל אני אוהב מרוקאים זבל,"
אמר פרנקי.
"אני יכולה להיות גם מרוקאית זבל אם אתה רוצה..."
אמרה הרוסייה.
"את מסוגלת לחנוק חתלתולים?"
שאל אותה פרנקי.
"מה? לא! אלוהים, לא!"
"זה אומר הכול," אמר מיקו וחילק מחדש את הקלפים.

"חמישה אסים, אנחנו הולכים,"
אמר מיקו והתכונן ללבוש את הג'קט.
"אני לא חושב שאתם הולכים לאן-שהוא,"
כולם הסתכלו סביב,
"מי אמר את זה?"
"אני,"
אמר רוסי גדול והתקרב אל מיקו,
"אולי אתה גדול וידוע בחוגים מסוימים,
אבל אני חושב שאתה חייב לעם הרוסי
ולאימא רוסייה
ולצבע האדום הסובייטי
התנצלות,"
אמר האיש הרוסי הגדול
והבליט את החזה.
"ככה אתה חושב?" שאל מיקו.
"כ-ן" אמר הרוסי הגדול.
"ובכן..."

לרגע עפו בעיניו של הרוסי כל הקלפים,
וברגע השני הוא חש ידיים חונקות אותו,
"תמות! תמות!" צרח מיקו
בעודו חונק את הרוסי.
כמה רוסים ניסו להתערב,
אבל האנשים של מיקו הרחיקו אותם
עם סכינים שלופים.
לבסוף הרוסי הגדול מת.

"הוא מת? הוא מת?"
שאל מיקו בעודו מטיח את ראש הרוסי ברצפת העץ.
"לעזאזל,
הרוסים האלה לא מתים בקלות,"
הם קם מתנשף ולבש את הג'קט,
"אתם יודעים כמה קשה לחנוק בן-אדם?
ממש קשה,
קריעת תחת,"

כל הרוסים
והנשים הרוסיות שלהם
עמדו והביטו בהם בדריכות.
"אם אתם מתכוונים לעשות משהו,
אז תעשו,"
אמר פרנקי
בעודו ניגש לדלת היציאה.
האנשים של פרנקי חיפו עליו
עם להבי אולרים,
"או שתשתקו לעד,"
אמר פרנקי ויצא,
והם אתו.