אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁיּוֹתֵר מִכָּל מָה שֶׁהוֹרֵס
אוֹתִי זוֹ הַמַּחְשָׁבָה שָׁלָב זֶה מַשֶּׁהוּ
שֶׁצָּרִיךְ לָתֵת פַּעַם אַחַת, וְלָנֶצַח.

לָמָּה שֶׁאֶלְחַשׁ לֵךְ אֶת סוֹדוֹתַי
אִם לֹא רַק אֶת שֶׁלִּי אַתְּ אוֹצֶרֶת
וְגַם בְּרֶגַע אַחֵר יָשַׁבְתָּ עִם אַחֵר
אוֹתָם ניצני הִתְרַגְּשׁוּת תּוֹצָאָה
שֶׁל מִפְגָּשׁ מֹחוֹת וּקְסָמִים
הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֱמָרִים נֶאֱמָרִים
בָּעוֹלָם מִשֶּׁלָּהֶם; "כֵּן, גַּם אֲנִי כָּךְ".

וְהַלֵּב בַּהֶלֶם שֶׁהֲרֵי זֶה אָדָם
אַחֵר
וְזֶה הָיָה עַד עַכְשָׁו רַק
אֲנִי, וּלְבַד וּבַשֶּׁקֶט.

הַנּוֹפִים הָעֲנִיִּים שֶׁל הָעוֹלָם
מְקַבְּלִים נֹפֶךְ חֲלוֹמִי וְקָסוּם
אֲשֶׁר לְתֵאוּרָם כְּבָר עָמְלוּ
וְאֵינִי מְעֻנְיָן לַעֲמֹל עוֹד.

אֶלָּא רַק לְהַרְגִּישׁ, לְהַרְגִּישׁ
לִטּוּפִים רַכִּים עַל מַגָּע עוֹר
בְּנוֹסָף לְסִגְנוֹן וְשָׁטַף דִּבּוּרְךָ
(אֲשֶׁר אֵלָיו אֲנִי קוֹרֵס)

כָּל
הַהֶבְדֵּל
 הוּא בַּמֶּרְחָב שֶׁבֵּין יָדַיִךְ הָאוֹחֲזוֹת
  בְּסוֹפָם הקצי שֶׁל שפתייך
   נִמְצָא רַק מִישֶׁהוּ
אַחֵר.


וַהֲרֵי שֶׁזֶּה שֹׁרֶשׁ כָּל הַבְּעָיוֹת;
זְמַן אַחֵר.

אִלּוּ רַק יָכֹלְתִּי
לִהְיוֹת
בַּזְּמַן
אַחֵר.