והנה מה שלמדתי על סבל:
אני יכול להפסיק את זה
בקלות
אני פשוט מפסיק את זה וזה נעלם
וזה מה שכל כך מפחיד
איך מחול הרגשות החג בתוכי
זכרונות ומאווים אבודים המותירים אותי לילות שלמים
מבוצץ בתוך יערות נפשי
האדם שהייתי נמחק ובמקומו אדם חדש
אומלל, כואב
ברגע שאני רק מפסיק את הזכרונות
את תקוות השווא שאני יכול להצמיח מכל פסוק
נותר רק עולמי הזה
ולא עולמי שהיה
או שהיה יכול להיות
הסבל נעלם כי אינו יודע טוב מכך
הסבל נעלם כי הוא מוחק את כל מה שרציתי
אך כשהסבל נעלם איתו
גם
אני