|
והנה מה שלמדתי על סבל:
אני יכול להפסיק את זה
בקלות
אני פשוט מפסיק את זה וזה נעלם
וזה מה שכל כך מפחיד
איך מחול הרגשות החג בתוכי
זכרונות ומאווים אבודים המותירים אותי לילות שלמים
מבוצץ בתוך יערות נפשי
האדם שהייתי נמחק ובמקומו אדם חדש
אומלל, כואב
ברגע שאני רק מפסיק את הזכרונות
את תקוות השווא שאני יכול להצמיח מכל פסוק
נותר רק עולמי הזה
ולא עולמי שהיה
או שהיה יכול להיות
הסבל נעלם כי אינו יודע טוב מכך
הסבל נעלם כי הוא מוחק את כל מה שרציתי
אך כשהסבל נעלם איתו
גם
אני |
|
|
"פעם, לפני שנים
רבות. הסלוגנים
פרסמו את הבמה
ומשכו את העין.
היו אפילו כאלו
מצחיקים, או
מתוחכמים. ואז,
יום אחד. הגיע
אדם (שלא אנקוב
בשמו) שבגללו
הסלוגנים הפכו
לערמה של
שטויות. השטיות,
נכתבו בתחילה על
ידיו ולאחר מכן
אנשים מטופשים
(עם שמות
מטופשים לא
פחות) הצטרפו
אליו. וכך הפכו
הסלוגנים
לגיבובים שכולנו
מכירים ואוהבים
- הסוף."
צרצר מטופש מספר
לילדים בגן את
"אגדת
הסלוגנים". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.