היא דיברה איתי כמה אני מת,
ואיזה יופי שחזרתי לחיים,
אבל זה מאוחר מדי

היא אמרה שיש לה מישהו אחר,
ואפילו כמה,
נמר, פודל, מישהו מטפל ומישהו לטפל

היא אמרה שמה שאמרתי על המוות,
לא מוסיף לי נקודות, בכלל,
אלא גורע מהיותי בן-אדם שפוי,
ואנושי בכלל

לקחתי את הרגליים שלי והלכתי לאט-לאט,
לאורך הרחוב שלה החוצה עד סופו
הרבה גושי בניינים לבנים, גינות ירוקות שאיש לא נמצא בהן,
ממטרות סחה כפר או קיבוץ,
והרבה אנשים בריאים-בריאים בגוף ובנפש

זבובונים נכנסו לי אל הפה והקאתי,
ואנשים צעקו עליי
אני לא עשוי מפלסטיק,
איתי לא יהיו לך חיים מאושרים.