אני לא שומע כלום, אני לא רואה כלום,
אני מריח רק פרחים, ומרגיש את אוויר החורף הקר על מצחי
הטעם הוא חמוץ-מתוק-חריף,
כמו אוכל תאילנדי,
והתער חופרת לי עמוק בוורידים, משחררת גידים
פורמת את הבשר, כשאני אוחז עוד ביד את הריח של גופך
הלב מקופל מכאב, בוכה בתוך החשכה, בה אני לא נמצא

שמיים תלויים כמו עיניים בוהות, והרגש נשפך - הוא דם
מפני כל החלומות נשרפנו, מפני כל המכות כאבנו,
ויש אש שמתפשטת כמו בשדה קוצים,
ואני עומד באמצע השדה, נאחז באוויר שהולך ואוזל,
ואת לא כאן כדי להישרף איתי, להנשים את לבי, באהבה

מחפש בתוך האדמה באצבעות עירומות אחר בצל קבור באדמה,
ומחכה לליקוק ועוד ליקוק שיקלף ממנו שכבה אחר שכבה,
עד הליבה הלבנה העירומה שרוטטת לי ביד כמו לב צומח חי
ואני לא רואה אותי, ואין אני, כשאני אינני,
מי אני שאמנע ממך את החופש שלך
הלהב זורק אור כחול מרוח על הכתלים העירומים,
מזכיר לי מה היה לי ומה איבדתי.