|
אֲנִי חָיָה כְּמוֹ בְּאֵירוֹפָּה
בַּחֶדֶר יֵשׁ מְאַוְרֵר
בָּעֶרֶב - פְּרוּסָה עִם קָמֶמְבֶּר
לִפְעָמִים הוֹלֶכֶת לְסֶרֶט
בַּקִּירוֹת יֵשׁ חַשְׁמַל
וּמַיִם בַּבֶּרֶז
בְּלִי מֵתִים,
דְּבָרִים פְּעוּטִים
לְאִשָּׁה מְבֻגֶּרֶת
עִם סֶפֶר וְחָתוּל בַּמִּטָּה
וְגִמְלָה מְמֻזְעֶרֶת
בַּשָּׁמַיִם שָׁט הַיָּרֵחַ
וְהִיא מְאֻשֶּׁרֶת
חוֹשֶׁבֶת
אֲנִי חָיָה כְּמוֹ בְּאֵירוֹפָּה
הַמִּלְחָמָה עוֹד לֹא כָּאן.
©
Liora Bernstein
February 17, 2014 7 Tel Aviv
מצאתי את היצירה הזו בפייסבוק. והעליתי אותה לכאן
לדעתי כתבתי אותה בקיץ כי נזכר שם מאוורר |
|
|
מה המשמעות של
כל זה?
מי הביא אותנו
לכאן ולשם מה?
האם אלוהים כלוא
בצינוק ואוזנינו
ערלות מכדי
לשמוע את זעקות
העזרה שלו?
האם תכלית אחת
לחיי האדם, די
בה כדי להצדיק
את קיומו?
מי הבנזונה שגמר
את כל העוגיות
שהיו במקרר?
חרגול שואל
שאלות |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.