זה זמן רב שהנשמה שלי מוחלפת
בכל
לילה
בקולות צללים, קולות דמדומים
בוקעות מבעד למעטפת בדידותי הגדולה
אל המעבר הגדול
אל החושך שבעיניי העצומות
אל החושך שבחוץ
(זה
אותו
החושך)
והאור היחידי בסביבה
לא ניתן לנראה
מסתובב וזז לו בתור מיליארדי נוירונים חשמליים במוחי
הפועלים ועמלים בכל כוחם למטרה אחת: המחשבות
עלייך

זה עוד לילה
אשר את נשמתי שולף
ומשיל
אל תוך חושכו את קיומי
עוד לילה שבו רק אני קיים
החדר שלי זה כל העולם
ודלת הידית מפתה אך עינייך מפתות
יותר
וכל עוד אוכל להיזכר בהן אשאר בתוך לילותיי
בתוך יגוני, בתוך שקיעתי האינסופית אל תוך הבדידות
כל הנוירונים עובדים על לשחזר את עינייך
הם מאירים לי את הדרך
שלא באמת דרך אלא פשוט מצב קיים
אבל זה מרגיש לי כמו דרך
מרגיש לכולנו כמו דרך

עוד לילה ללא נשמה

אבל אל נא תבהלו
מספר נשמותיי כמספר
הלילות
בלעדייך
כל לילה שבו אני מת ואז נולד מחדש
ואין אף אחד לספר לו על כך
מלבד הלילה הבא