בְּמִכְתָּב שֶׁהִשְׁאִיר עַל הַמְּקָרֵר:
"דַּי לִי לִבְכּוֹת אֶת דִּמְעוֹתַיִךְ,
דַּי לִדְמֹעַ אֶת בִּכְיֵךְ".
לֹא שֶׁהָיְתָה הוֹדָעָה מֻקְדֶּמֶת
הוּא אָץ לְהַחְלִיט.

הַזֹּאת סוֹפָהּ שֶׁל אַהֲבָה?
וְאֵיךְ יִהְיֶה עוֹד מַגָּע כְּהֶמְשֵׁכוֹ שֶׁל חֲלוֹם.
כְּמוֹ חֲבִיתָה עַל הַבֹּקֶר
לַעֲש-וֹת אֶת הַיּוֹם.

הוּא עָזַב כְּמוֹ סוּפָה,
כְּמוֹ חוֹלוֹת מִשְׁתּוֹלְלִים בַּמִּדְבָּר.
לֹא עוֹד סְחִיטָה רִגְשִׁית
עוֹד הַנָחַת תְּפִיסָה,
תְּש-וּמַת לֵב נְפוּחָה.

הוּא חָתַם בְּשָׁלֹשׁ מִלִּים:
"אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ",
הִיא לֹא תִּשְׁמַע אוֹתָן יוֹתֵר.
לֹא תִּבְחַש ׁבְּכַפּוֹת רַגְלָיו
לֹא תָּחוּשׁ אֶת חֻמּוֹ.

16/2/18
כל הזכויות שמורות
לדן בן שלום