אהבות הרבה היו לו, ולא נשארה אחת
מותח את השריר העבה בין ידיו החזקות,
בוכה את בכי הלילה
ירח מצפה בדממה לבוא משיח בן-דוד
רוחות נושבות כמו התחלה וסוף יחדיו,
גם בצמרות העצים, גם במרתפים

אנחות קולניות של סיפוק יצרים בוקעות מעבר לקירות השכנים
טנדר מחכה לפנות בוקר לפועל, ובתוכו עוד פועל
הוא שתה את הקפה והדליק את הסיגריות
גשם דק ירד וצינה עטפה מ-כל עבר
לפני הקימה הוא חלם - על ארקדי דוכין ועל מיכה שטרית
המוזיקה בטלוויזיה שהייתה דלוקה כבר לא הייתה דלוקה כשהוא קם,
האיש שגר אתו נם את שנתו, ככה כמו כולם, בתקופת המדבר

גם הייתה לו מוזיקה שלחשה לו לפני שיישן,
מילים עכורות, נעימת מלאכים
בצינה הזאת הוא עוד יכול לחוש את האנשים ממתינים

זה צעצוע יפה ומפרה לילדים קטנים מאוד,
זרוק לצד החדר ליד הקיר
הוא רק מעביר את הזמן וממתיק את המוח,
לפני שהזאטוט יגדל
כמו ממתק בארון, כמו שוקולד במקרר,
איש לא אוכל לחם יבש
המים זורמים בשפע ואיתם גם הידיעה שמשהו ישתנה
זה לא קשור לפוליטיקה, זה קשור לדרך המחשבה
גם אנשים שלא יודעים להרכיב משפט יש להם מקום שווה להביא את
הגאולה,
ולהפוך את העולם למקום יפה.