חושך על פני החדר, לא רואים אותי
ניגנתי על הגיטרה מקצבים חורקים
הם משחקים איתי שש-בש בראש שלי,
ותמיד מנצחים, גם כשהם מפסידים
הם מדברים איתי כמה אני עלוב,
כמה אני מנצח כשאני עושה קרקס מהחיים
הם טובלים אותי בזפת רותחת,
ואז מגלגלים אותי בנוצות
הם שמים כתר של פח צבוע זהב,
על הראש מלא התלאות שלי
המשחק הזה נראה לי טיפשי,
ואני לא יודע למה אני עושה אותו,
אבל אין לי דבר אחר לעשות,
וזה בשורש מהותי
אני מנסה לצאת מהחדר,
אבל נתקל בקירות ודלתות נעולות
האור הופך עמום יותר כל פעם כשאני מנסה לצאת,
ואני יושב שוב אל הלוח ומשחק את משחק השחמט האינסופי,
בלאות עייפה. |
