יעל נווה / הַכַּעַס שֶׁלִּי |
דרכו פתלתלה,
אין לו רשות
לגעוש כך סתם,
ללא אמתלה.
באין ברירה,
הוא חומק
מדלתי האחורית,
שמוט ראש,
לבוש עצב
ותוגה.
כך אין הוא הורס
ולא מכעיס
אף איש,
אך בסופו של יום
נותר בודד,
בלי הכרה.
מושתק ומסורס,
חדור נקמה,
מפנה הוא אליי
את חצי אפו,
ומכלני מבפנים,
נלחם בחרף
על זכותו
ועל זכותי
להתקיים
כפי עצמינו,
ולשאת פנים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|