אני אוהב את זה
מה אני אוהב
את השמש את הירח את הכוכבים
ואת עינייך כפי שזהרו לי
בלילה
והאמת ששיקרתי
אני לא אוהב לא את השמש
ולא הירח
ולא את הכוכבים
אלא רק את עינייך
ואת הכוכבים כשהם עדייך
ואת הירח כשהוא לידייך
ואת השמש כשהיא זורחת
מעלייך
ומכל אורו של היום הגדול
עלה לי רק חושך
חושך
ומכל הדרכים שהובילו אותי
היו לי רק נתיבים ללא מוצא
או פרדסים מלוכלכים בהם נאלצתי להסתוות
כרק עוד הולך רגל
מפשפש בעשבים
חופר בורות וממלא אותם אחר כך
שוב
באפר
לא, איני עוד הולך רגל
כי צעדיי מעלים אבק
המרחף ושואף
הלאה
איני עוד הולך רגל
אלא עולם
הנבנה בהרף עין
ונהרס
כהרף
עין
עולם שגודלו מיטה
אפילו לא מיטה
אלא חלק מסוים בה
העולם משורטט לאורך קו
גופינו
ידינו הצמודות
רגלינו..
גופינו החבוק עד
כולו
עולם חלום מוזר
שגם כאשר נפקחו עיניי
עוד נפרש לי כחלום
וככל שנגעתי בך וחשקתי בך
חלום נפרש
והלכתי בו
בצעדיי
הפשוטות
עודנה מעלות
אבק

מסמנות לי מאין הגעתי
ולאן
אחזור

אני יכול להביט באותו
שרידי
עולם
גם כעת
אותו שרטוט עדין של גופינו
ועוד מעט אשכב לישון
עם קורבנות מלחמה
גולגולות של עברי
מוחי יאבד עצמו לשינה
כאשר אני אוחז בחוזקה
בשלד עצמותיך המאובק
בעזרת שלד עצמותיי
החדיש
מלא עור וגידים