בגיל שש עשרה, הייתי במסיבה יחד עם חברים;
הייתי שיכורה ואפילו הקאתי בשירותים
המוזיקה מחרישה והראש מסתובב, הפרצופים מטושטשים והקולות
מעוותים
נכנסתי אל תוך חדר עם תמונות תלויות על קיר שצבוע באדום
ארבעה חברים ישבו על מיטה מוצעת שמזמינה אותי לנוח.
עשן של גראס נכנס לי לאף, וביד שלי כבר נמצא הבאנג-
הגרון שורף והריאות התמלאו באופוריה נעימה שמשרה בטיחות;
הראש מונח על כרית נוצות ויד שעירה משוטטת לי מתחת לחזייה-
אני ממלמלת בקול שנשבר ׳די, אני עייפה׳.
אני מניחה שהרצונות שלי לא משנים ברגע שהרצונות שלך עליהם
גוברים-
החרמנות שלך היא זו שקובעת, המילה שלי אל תוך המוזיקה נבלעת;
איך אתה מצפה ממני להתנגד- כשאתה ממלא את הפה שלי בך?
וכשאני אומרת ׳לא׳, למה אני מתכוונת?
שנה לאחר מכן הייתי בדרך חזרה ממפגש חברתי-
ופנים מחייכות הזמינו אותי לשיחת חולין
אמרתי שאני לא מעוניינת וסירבתי בנימוס-
אבל אתה התחלת לגעת ונמנעת מסירוב
איך אתה מצפה ממני להתנגד-
כשאתה מושך לי בשיער ובועט בי כשאני מטפטפת על המדרכה
כשה'לא' שלי הוא 'כן' והדמעות שלי הן הסכמה, ובכל מקרה;
אתה מפרש את ניסיון ההימלטות שלי כ-כניעה..
היום אני אחרת;
המון תקריות שהתחילו במילה ׳לא׳ והסתיימו בשתיקה-
גרמו לי ללמוד לעמוד נגד הרצונות שלך בלי מילים
מים שקטים חודרים עמוק, ואני יודעת לבעוט חזק
הידיים שלי יודעות להדוף את שלך-
להפוך כל רוטוויילר לפודל שמיילל כל הדרך הביתה בריצה.
ה׳לא׳ שלי על כל מקרה נפסל כשהזין שלך עומד ואתה מריח את
הכניעה
אני מזייפת עד שאני מצליחה להאמין שאני חשובה יותר מכל ׳כן׳
שאתה בטוח שנשתמע, התבוסה שלמדת לתפוס כהסכמה-
לא שזה משנה לך כל כך; הרי בעינייך אני פשוט ׳מגזימה׳
בעינייך אני לא צריכה להסתובב לבד אחרי השקיעה-
אבל אני יודעת שאלו לא הבגדים שעליי, ואלו לא השעות הקטנות של
הלילה
זה לא הרעד בקולי שמושכים אותך לעשות מה שנפשך חפצה
שנינו יודעים שאם הייתי אומרת לך ש'יש לי גבר אוהב, והוא בדרך
לכאן׳
פתאום הזנב ייכנס לך בין הרגליים-
פתאום ׳כל מילה שווה זהב'.