התעוררתי באיזה ארבע-חמש אחר-הצהריים. הראש שלי שחה בטמטום,
וזה לא עבר כבר מאתמול בבוקר. שתיתי קפה מורעל ועישנתי
סיגריות, ובהיתי החוצה אל שמי התכלת הנקיים. אולי צריך לסדר פה
איזה ענן בשביל שזה ייראה אנושי. הברז במקלחת התקלקל ולא
יכולתי להתקלח. אמרתי אני אשב מול המחשב, אולי אמצא חומר
מילולי ללחישה. הרבה זמן לא הרעילו אותי, וכשזה קרה לא הייתי
מוכן. זה אומר ש-כל סדר המחשבות שלי ישתנה, כי אני אהפוך לקצת
יותר משוגע וקצת יותר מטומטם. אמרתי לעצמי שלא טוב היות אדם
לבדו, ויצאתי אחרי שהתלבשתי לשוטט ברחובות הסמוכים לביתי.
אנשים הסתכלו עליי, וחלק צחקו. וילדים קטנים בהו בי עם עיני
ופניי חרסינה. לא ידעתי שאני כל-כך יפה. אז בא איזה ערס מזדקן
אחד, והציע לי בצורה יפה ועם כבוד, אם אני רוצה שהוא ידקור
אותי בלב ויעשה לי שם חור. לא הבנתי מה הוא רוצה, והוא הלך.
אחר-כך עברתי ליד שתי בנות שפוכות על כל השכל, שישבו על שפת
מדרכה בחנייה, והן צחקו עליי ועשו תנועות אוננות של גברים.
בהתחלה לא הבנתי מה הן רוצות, ואז חשבתי שהן כנראה נפגעות בשם
המין הנשי שאני מעדיף לעשות ביד ולא להתעסק עם היצור הבזוי הזה
שנקרא - אישה. לצערי אין לי הרבה ברירות, כי אני לא הומו, ואני
לא יכול לשכב עם יצור ראוי שקרוי - גבר. עליתי הביתה שלי
ואכלתי לחמניות עם קוטג' וזיתים. רוקנתי כמה שלוקים מהבקבוק של
קולה שחורה, שבוודאי הייתה מורעלת, אבל כבר לא אכפת לי מכלום.
רק שאלוהים יעשה טובה וייקח אותי מהגיהינום הזה הקרוי בשפה
אקדמית - חיים על פני כדור הארץ. שמתי דיסק של מטאליקה, למרות
שלא היה בי זעם בכלל, אבל רציתי רעש משובח.
קטע אחר
התעוררתי עירום בשעת לילה. רציתי להסתכל בשעון עם הספרות
הזוהרות הכחולות, אבל לא הייתי צריך להתאמץ, הן, הספרות, ריחפו
מטר מעל לשעון, והיו גדולות ונוגות. השעה שלוש ושתי דקות לפנות
בוקר, והרחובות עדיין לא התעוררו. הלכתי למטבח למזוג לי חלב,
הייתי סהרורי, והחלב נשפך לכל עבר סביב הכוס, אבל התכווץ
והתכנס לתוך הכוס בלי להשאיר טיפה בחוץ. שתיתי. חם היה בלילה
ורציתי להתרחץ, לכן יצאתי עירום מדלת הדירה בלי לנעול אותה
ואפילו בלי לסגור את הדלת, והלכתי עם ידיים שלוחות לפנים לעבר
הים. הירח עשה בי כשפים ונכנס ממש עמוק לתוך המוח שלי. הרגשתי
שאני מחזיק את הירח בתוך המוח שלי, למרות שעוד ראיתי אותו תלוי
בשמיים, מלא. עברתי דרך אנשים בודדים בלי למצמץ, וחציתי כבישים
באור ירוק במעבר חצייה. אור בער בעיניי, וחשבתי שזה הירח. גם
שמעתי קולות, וחשבתי שזה שדים, אבל הם לא פגעו בי. נכנסתי לחול
ולים והשלכתי עצמי כמו אבן לתוך המים. השתנקתי, בלעתי הרבה
מים. הוצאתי את הראש, וראיתי את כל רצועת החוף, עם הבתים
והמסעדות, ואורות רמזורים ושלטי חוצות. הסתכלתי על עצמי,
וגיליתי שאני עירום, אבל לא היה אכפת לי. הלכתי את דרכי בחזרה
לביתי כשאני מונחה על-ידי הירח שחזק בתוך ראשי, ועל-ידי
הכוכבים שמקיפים אותי. הגעתי לבית ונכנסתי מתחת לשמיכה. הדלת
הייתה סגורה כשאני בפנים. ראיתי כוס מנופצת על הרצפה. זה לא
אמר לי כלום. נרדמתי. כשהתעוררתי גיליתי שגנבו לי את הטלוויזיה
הרחבה. מיד לבשתי ג'ינס וכובע, והלכתי לקנות טלוויזיה חדשה.
אדון פסיכי
תמצית הקינמון תחולל פלאים לנפש מיוסרת כמו שלה, אתה שומע,
אדון פסיכי? יש לה משימות בעולמות שמ-עבר, ואנחנו לא יכולים
להרשות לעצמנו להתעלם מהם, ולא לעזור לה להגשים אותן. שפם של
דג, קורקבן של חולדה, ואנחנו ננעלים על המטרה. כל יום הוא כמו
חופשה, וחופשה כמו חופשה כל היום בחופשה. רק תראה איך היא
משתזפת על חוף הים, בקיץ, עם כל הציצים שלה חופשיים לאוויר
הצח. זה לא מראה מלבב? שדייה עגולים וזקורים כמו כיפות הסלע,
ושני דובדבנים קורצים לך מעל כל פסגת שד. האם לא היית רוצה
לנטול דובדבן כזה בפיך, אדון פסיכי? להרגיש אותו מתקשה בין
השפתיים שלך, לתת לו מציצה חזקה, ולשמוע אותה נאנקת מעונג
וכאב... הבט על חמוקיה הרכים, אדון פסיכי. כל-כך חטובים
ומעוצבים בשרשרת אורגזמות אותן קיבלה עם השנים. כל אורגזמה
עיצבה בה חמוק ועוד חמוק, עד שהתעצבו חמוקיים לתפארת. והן יפות
ומקבלות ומוכנות לתענוגות מיניות של כלולות יצרים. הבט על כפות
רגליה, אדון פסיכי. כל-כך קטנות ועדינות, כאילו לא ידעו דבר
פרט למצע רך של נוצות. ועיניה הנבונות התמימות. עיניה הרעבות.
עיניה המשתוקקות. האם לא תרצה להראות להן את חדוות המין והבשר?
כה מתוחים הם השרירים על גופה, כה ארוכים, בעלת כושר וגוף
בריא. האם לא תרצה שהגוף הבריא הזה ידהר על איברך עד שתחשב
להתפוצץ? להסיט את שיערה הרך מעל לחיי האודם שלה כשהיא מעניקה
לך בפיה את מצע הגשמים של לשונה על שרביטך. להביט באיזו תאווה
היא יונקת את שורש גבריותך, איזו התמסרות, איזה רעב, איזו
השתוקקות. האם לא תחפץ בכך, אדון פסיכי? היא יושבת על הזין שלך
בכזו טבעיות כאילו זה כיסא המלכות שלה, אחח...
טוב, זה קיטשי
אם את הולכת, פשוט את לא עם מישהו. ואם את זזה בלעדיי, קטן
עליי. את יפה גם בלי איפור. אבל כשאת לא פה אני עולה למרומים.
לא, לא לשמיים מוארים, אלא לתהומות חשוכים. ואין לי יכולת לדעת
מה את חושבת. נדמה לי גם את לא יודעת מה את חושבת. והם מדברים
כמה אנחנו שונים, לא מתאימים, מה להם ומה לנו. זוג משוגעים, הם
אומרים עלינו. טוב לנו להיות משוגעים כל עוד אנחנו לא סובלים.
ואת הלכת באותו היום, ולא לקחת את המפתחות. לא יכולתי ללכת
לישון עם דלת פתוחה, אז נשארתי ער כל הלילה, כדי שאפתח לך את
הדלת. אבל את לא באת, וגם לא ביום שאחרי זה. בלילה השני את
הגעת ואמרת שישנת אצל חברה, ועשיתן צחוקים וריכלתן על בנים.
וראיתן סרטים מצחיקים ומפחידים, ואכלתן הרבה גלידה ושוקולד.
מישהו קרא לי איש הסוכר, ומישהו קרא לי איש השוקולד. מישהו אמר
שאני בכלל מוקה, ואחרים אמרו שאני אדום כמו אינדיאני. אבל הם
לא ידעו, אני בכלל לא מכאן. אני מארצות רחוקות בהן מנגנים
בכינורות ושותים יינות. |