קשה לי מאד להודות בזה. אפילו ביני לבין עצמי. רק בשעות הקטנות
של הלילה כשלא יכול להרדם וכשאני באמת באמת לבד רק עם המחשבות
אני יכול להגיד לעצמי בבטחון. אני עדיין לא מוכן להתבגר! אני
לא מבוגר, ולא רוצה לחיות בעולם המבוגרים. אני פשוט עוד לא
מוכן לא רוצה ללכת כל יום לאותה העבודה במשך שלוש שנים. בטח
שלא לעבודה שלא מרגשת אותי עד עמקי נשמתי כל יום.
אני לא רוצה לחשוב על כסף כל הזמן כי צריך לדאוג לעתיד. אני לא
רוצה לכבס לא רוצה לבשל לעצמי לא רוצה לנקות את הדירה לא רוצה
להחליף מצעים אפילו לא פעם בחודש. אני לא מוכן. אני רק בן 25.
אני רוצה את הנעורים שלי בחזרה. רוצה לשים שוב תיק גדול על
הגב. רוצה לישון כל לילה במקום אחר. רוצה לאכול רק בחוץ, אף
פעם לא בבית. אני רוצה לעשן כל ערב מריחואנה עם זרים גמורים
ובערב הבא לעשן שוב עם זרים אחרים לחלוטין. רוצה לדבר אנגלית
עם אנשים מכל העולם ולא לשבור שיניים בגרמנית ולא לכעוס על
עצמי שאני לא מצליח להתקדם אפילו שאני חי בגרמנית כבר מעל שנה.
רוצה לראות עולם שוב לאחר את האוטובוס היחידי שיוצא מאיזו
עיירה נידחת במדינת עולם שלישי לעיר הגדולה ואז לדפוק על דלתות
של מקומיים ולהתחנן שילינו אותי בתמורה למצרכי מזון מהסופר
וכמה בירות. רוצה לטארק ולנשום טבע כמו באין טו דה ווילד עד
שתיפח נשמתי.
אני רוצה לילה הזוי לחלוטין עם זרה גמורה שתעלם לי בבוקר.
ואני רוצה אותה. אני רוצה את האהובה שלי שתמיד תהיה כל ערב,
לצפות אונליין בלפ-טופ בעוד מליון סרטים באיכות תמונה נמוכה.
ושיהיו משעממים עד מוות מצידי העיקר שאיתה. רוצה לבשל בשבילנו
ארוחות פשוטות עם המצרכים הכי זולים במטבח סטודנטים עלוב או
בכל מקום. רוצה להריח את הריח הזה כשהיא מכינה לי עוגיות. אבל
כשהיא מכינה יש לזה ריח אחר. להריח עוד מהסלון את הריח של
השמפו שלה כשהיא פותחת את הדלת של המקלחת ולהתרגש עד עמקי
נשמתי כל פעם מחדש רק מהמחשבה שעוד רגע היא נכנסת לחדר שאני
יושב בו בחלוק בלבד. רוצה ללכת לישון מחובק איתה ולקום מחובק
איתה בכל בוקר
לא רוצה אף פעם להפסיק לראות אותה צוחקת, מחייכת, בוכה, כועסת.
כועסת עליי. מתלוננת עליי. עצבנית עליי. לא משנה מה העיקר
שתישאר עליי. רוצה להקים איתה משפחה. רוצה שלושה ילדים
בלונדיניים. גרמניים כאלה שיהיו כמה שיותר דומים לה. אני רוצה
הכל. ואני לא רוצה רק חצי.
איך זה עובד ביחד?
בסופו של יום אני רק ילד מגודל...