פתחתי כבר את כל החלונות
התפללתי כבר, לכל הרוחות!
הו רוח פרצים, משבים טובים
אנא נישבו בעוז דרכי עד בכי
אנא השיבו לי את שפיותי
קחו אותה כבר מחדרי ליבי
אני שוכב לי על החוף ועכשיו זה שפל
אוי בואי גאות בואי סחפי ואותי שטפי
אוי מים מלוחים בואו וצרבו בכל הפצעים
בואו כבר ללא רחם וחטו אותי מבפנים
אני יושב לי על קרחון ונושא תחינות אל הכפור
בוא והקפא אותי בנקודה אחת בזמן
רק קצת לאחור אבל כלכך רחוק מכאן.
אני והיא יושבים שלובים שטים על ענן.
לא רואים לא שומעים. רק טועמים.
לא מביטים בכלל לצדדים רק אחד לשני בעיניים.
היא רוכנת אליי לנשיקה רכה, ואני מזיל דמעה.
עכשיו זה מדבר זה צורב וזה קר
חודר לעצמות מעיר רוחות ישנות רעות
למה שלא תפרחי לך מכאן? לא חשוב לאן
היה נכון. היה מתוק. אוי מבפנים כמה רוך וחום.
אבל כעת אנא, תני לי רק להתעורר מהחלום.
ילדה יפה בבקשה די לרדוף את חדרי,
את בת צחוקך ושביב התקווה.
די לי כבר בכזאת אהבה.
בבקשה ממך בריה זכה פני בי מקום.
אוי אהובתי כבר אין לי אוויר, רק תני לי לנשום.
תני לי אוויר
רק רוצה שוב
לנשום. |