הכול החל כשחיפשתי עט. אתם הרי יודעים איך זה, לפתע פתאום חולף
במוחך הגיג פילוסופי מתוחכם או שסתם נזכרת במוצר שחייבים לקנות
מחר במכולת. אם לא תמהר ותרשום כל עוד הזיכרון טרי, תכלה את
ימיך הבאים בניסיונות סרק להיזכר, מעין צירי לידה בלתי נגמרים
ותחושה שהנה זה ממש  עומד לך על קצה הלשון, עוד מאמץ קטן
ו...לא. שוב אותה דמות רפאים חמקה ונעלמה ואתה תמשיך לאמץ את
מוחך בניסיון להיזכר מה זה היה, עד שתתייאש ותתנחם במחשבה שאם
זה באמת היה חשוב אז היית נזכר . לכן חשוב לרשום מיד.
אבל כדי לרשום נדרש עט. וחשוב למצוא אותו מהר. ואתה בטוח שהוא
הרי היה פה, ממש כאן על השולחן במטבח או שמא היה זה על השידה
שליד המיטה ששם ראית אותו אתמול כשחיפשת את המפתח של האוטו או
שמא היה זה המפתח של דלת הבית שחיפשת אז? אבל מה זה חשוב
עכשיו! העיקר למצוא עט.
אז אתה מזיז את ערימת הבגדים שעל שולחן הכתיבה, ומחפש בין
העיתונים הזרוקים על הרצפה, ומוריד את הספרים שעל קרש הגיהוץ,
ולא מצליח למצוא עט. בשעת צרה ומצוקה שכזו היית מוכן להסתפק
אפילו בזנב עיפרון, אלא שנראה כי כול כלי הכתיבה שבבית החליטו
לשחק איתך במשחק המחבואים והם מסווים את מקום הימצאם כאילו
ועברו הכשרה בסיירת צה"לית מובחרת.
שעתיים אחר כך, כשאתה רצוץ ושבור ומצוי בעיצומו של חיפוש אחר
חפיסת כדורי ההרגעה, תתקל ידך במקרה בעט אותו חיפשת כול כך
מקודם. הוא נח לו מעדנות בדיוק במקום בו חיפשת אותו לראשונה.
ואולי לא חיפשת שם? מה זה חשוב, העיקר שהעט בידך. אתה אוחז בעט
חזק כטובע הנתקל בקרש הצלה אבל לך תזכור עכשיו למה בכלל חיפשת
עט. אז אתה מתיישב מותש על הכורסא ומזנק ממנה בכאב כי המגהץ
רבץ שם לפניך. איך הוא הגיע לשם? אתה אומר לעצמך להירגע, נושם
עמוק ומקווה שמחר יהיה טוב יותר.
בלילה, אחרי שכיבית את האור, אתה שואל את עצמך מה קורה כאן?
האם הבלגן הזה הוא נורמאלי? הרי לא יתכן שזה המצב בכול בית
בישראל. מה עושים כול האחרים בשונה ממך? המחשבות טורדות את
מנוחתך ומקשות עליך להירדם ומשהו מציק ודוקר לך ואתה מושיט יד
ומגשש ושולף מברג שהתחבא מתחת לשמיכה שלך ובלי שהרגשת הנה אתה
ישן.
בבוקר אתה מתעורר וכולך מרץ נעורים. הרצון לשנות בוער בך. לא
איזה שינוי קל אלא שידוד מערכות כולל. הגעת למסקנה שהבית דורש
מהפיכה של ממש. שינוי סדרי בראשית. רבולוציה. בדמיונך אתה נזכר
בתמונת לנין המהפכן, ידו מונפת לפנים וכול גופו משדר תנועה
עוצמתית סוחפת. לו היית יודע היכן מצוי כובע הקסקט הישן שלך,
היית מתלבש כמו לנין ויוצא לקרב. צבא של איש אחד יוצא למלחמה
על חייו כי הרי  מישהו צריך לעשות פה סדר ואם לא תניף בעצמך את
הדגל ותסתער על הכאוס הביתי, איש לא יילחם בו במקומך. כול אותו
היום אתה מתכנן בראשך את מהלכי הקרב ובערב, עם שובך מהעבודה,
אתה מבין שממש לא משנה היכן תבחר לפתוח במלחמה. כל הגזרות
משדרות מצוקה ומבקשות יד מסייעת שתשליט סדר בבלגן. אז אתה
מתנפל כאחוז אמוק ואת הבגדים אתה מעביר מהשולחן לארון. את
הספרים אתה מוריד מקרש הגיהוץ ומניח על המדף שבכוננית. אגב כך
אתה מגלה על המדף את קופסת העוגיות שחיפשת פעם ואותה אתה מניח
על שולחן המטבח. את הלחם שנשאר בתום הארוחה על השולחן אתה
מכניס למגירת הלחם ומגלה על השיש שמעליה מחק אחד שחיפשת נואשות
השד יודע מתי. את הקערה עם הירקות ששטפת שלשום אתה מוציא
מהאמבטיה ומכניס למקרר. את הר העיתונים שנערם על רצפת הסלון
אתה משנע אחר כבוד למשכן חדש - פח האשפה שבחוץ, וכן הלאה וכן
הלאה.
וכול אותו הזמן זוגתך שתחיה יושבת בסלון, רגליה נחות על שולחן
הקפה והיא עושה עצמה כמעלעלת בירחון לעיצוב הדיור. גם אתה בהית
באותו ירחון והתפלאת לראות שבאף אחד מהבתים המוצגים בו אין בדל
של בלגן, איזה אי סדר קל. דמיוני מדי, לא מציאותי נאנחת לעצמך
כגבר המשווה את קימורי דוגמנית הפלייבוי למרובע המדולדל
שלצידו. אבל אשתך לא באמת שקועה בירחון אלא צופה במעשיך
בפליאה, מנסה להבין איזה שד נכנס בך. ואתה? אצלך הניסיון מדבר.
הן אתה ותיק קרבות מולה ובכולם ניגפת ולכן אינך מעיז לפתוח
במלחמה חדשה נגדה. איש תנועת השלום אתה, שלום וסדר.
בשעת לילה מאוחרת מסתיימת המערכה בניצחונך המוחלט. הסדר
והשלווה שבים לשרור בבית. אתה מביט בעצמך במראה ומתקשה לזהות
את דמות הגיבור המאובק הנשקפת ממנה. שיערך סתור, עור פניך צבוע
בתערובת של לכלוך שחור ואבק לבן. אתה נכנס למקלחת וחוגג את
ניצחונך תחת זרם המים החמים. מצב רוחך מרומם ואתה עושה את מה
שכבר מזמן לא עשית: אתה שר במקלחת. "הקרב היה קשה והפלוגה לא
זזה" אתה מפזם בקול רם, שבחלל המקלחת מקבל הד כקולו העמוק של
יהורם גאון. והרי אתה מחשיב את עצמך אותו רגע לצירוף של קזבלן
ויוני נתניהו גם יחד. ההישג כולו שלך. ואז אתה יוצא מטפטף
מהמקלחת ומחפש מגבת. ידיך מגששות ולא מוצאות. תמיד הרי היו
המגבות זרוקות בערימה ליד הכיור ועכשיו אין. איפה הן יכולות
להיות. מי הזיז אותן משם?
ערום ורועד מקור אתה יוצא מחדר האמבטיה, ומתחיל בחיפוש קדחתני
אחרי מגבת. אתה עובר בין החדרים, פותח ארונות, ומטיל בעצבים את
תכולתם ארצה כאילו והמדובר בחיפוש בדירת מבוקש בכיר בשטחים.
שעה ארוכה אתה נובר והופך וחוקר וכשנמצאה לך סוף סוף מגבת
בארון כלשהו, אתה עוטף בה את חלציך ומביט על ההרס שזרעת מסביב.
כעת אתה מחייך לעצמך ומרגיש כמי ששב לסביבתו הביתית, הנעימה
והמוכרת.