בני שכונתי
בניגוד אליי
לא יודעים דבר ומחציתו על צ'כוב
או צאלח, או ווייאט.
ימיהם מלאים מילות קוד אחרות
אבקות הרחה מזרח אירופאיות
ונערות צעירות מן העתיד.

בני שכונתי רוצים לדעת
מדוע אני עובד בשירות אדון אחר
לא תחת חסותם.
הם נוזפים בי
ומונים את הפעמים בהן פעלו לטובתי בעבר.

גופי מאבד את המתח הקבוע שלו
ושפתיי יבשות
שעה שאני אורז את מכשירי ההקלטה
תוך שיהוי ומשיכה.

בני שכונתי עוזבים את בית המשפט
וחיוכי געגועים אלימים בין עיניהם

(אב בית הדין מורה למאבטחים ללוות אותי לתחנת האוטובוס)

לילה אחד
התעוררה גברת עבד אל חלים משנתה.
לא הצליחה לשמור על קור חלומה.
היטיבה את כיסוי ראשה
ושפכה סיר מלא בתבשיל האהוב על בנה,
היישר על פניו.

הילד מצדו,
רק התרומם ממיטתנו
יצא את ביתו
והראה לשכנים וללילה ממה הוא עשוי.

אמו רדפה אחריו והמשיכה לנאץ ולגדף
תוך שהיא חובטת על בית החזה החרוך שלו
עד שאחד השכנים מפריד ביניהם
ומשכיב את הבן המבעבע על רצפת האספלט.

האם מוצאת סכין
ומחדירה אותה סמוך ללבו של בנה
וכל מה שנותר לחובשים
הוא להותיר את הסכין נעוצה
בשביל המנתחים
שבתורם מצילים את הנער
כדי שיוכל לשוב לביתו
ללא אמו
תפור וממחוייך.

בנעוריי
נהג האיש הזה לקנות ממני
אופניים גנובים
מגשי לחמניות
בקבוקי משקאות מזוייפים.

הייתי עושה עבורו
שליחויות זעירות ומלאות ריח
אל בתי האמהות החד הוריות הרבות
ליד מפקדת הצבא הימי.

הוא היה משלם לי מדי יום,
ללא הונאה והמתנה,
ללא סוכני מקצוע
והכיר בטובתי,
כל עוד הייתי מוכן
לפגוע ולהיפגע.

כעת הוא כבוי,
מלא קוקאין ומין וטבק,
ללא ערבים
וללא יריבים.
ואני ממתין
לשקילה נכונה של חומרים
ולעסקה טובה יותר,
עבורי ועבורו.

כשדקרתי אותו
רציתי שימות
אחר כך כבר לא

שפכתי עליו מים
התזתי בושם
השקיתיו יין
אבל הוא החליט להיאחז
בעיקרון הבו זמניות
כפי שלמד בבית הספר למשפטים.

לכן בסופו של דבר תבעתי אותו
על מיליון, שבע מאות אלף, שלושית ואחת שקלים.
עד האגורה האחרונה שלו.
וכעת אין בינינו דבר
ומחציתו.

חברי ישמור את העורתיו לעצמו
או שאבקש מבית המשפט להכריז
כי אינו חברי עוד.

חברי יזכור, ויזכיר לעצמו בכל רגע נתון,
מי הם חבריו
ומי אויביו
ומי לא.

חברי ירשום,
בפרוטוקול הכתוב כמו בזה המוקלט,
את כל רשמיו,
שוליים ככל שיהיו,
כדי שנהיה מוגנים
מזעם הרשויות.

במהלך משפט סמים מורכב,
מביא נציג המדינה ראיות פיזיות משובחות
אל היכל המשפט.
אני פוער את עיניי
ומשתאה לנוכח הריח הממלא את אולם המשפט.
בסיום הדיון מוחזרות הראיות לתיק הבד השחור
ואני מביט בו ללא הפסקה
עד שקצין החקירות הישוב בגב האולם
מבחין בי ומחייך.