[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מישאל ג'ובראן
/
מקבץ צווי הבאה

אחותו הצעירה של א. חנוכייב
בוכה משך כל הקראת הדין.
היא חובטת לעצמה על הקופסה הקרדיאלית
ומייבבת בשפה מזרחית קשוחה.
הוא, מצדו, מחייך ללא שיניו
חיוך של ידיעת עתיד
ומקבל עליו את השנים ללא פחד.

בסיום הדיון אני אורז את מכשיריי
ואת האחות
ונושא אותה במעלית אל גג בית המשפט.
היא מביטה אל הנמל מעבר לתחנה ולחול
וממלמלת דברים שאינני יכול שלא להבינם.

אני אוחז בזרועה ובגבה
ומוליך אותה אל סמטת שיכורים יומית
ואנחנו שותים ובוכים ומשמיעים את גזר הדין שוב ושוב
עד שהיא צריכה לחזור אל חנות הבריאות
בה היא מבלה את ימיה כעת.




אני בסך הכול,
נותן שירות.
זול ומיומן.
המוכן להקליט הכול,
לתרגם בזול,
לוותר על תמלוגיי תמורת מזון.

וכל זאת, ועוד,
לטובת סיכוי עתידי לדבר מה,
לאחיזה בטאבו הנפשי
עד שהחרדה תומר ותשוסע.

אני בסך הכול
ממשק מהיר ולא מחייב
דרכו אפשר להסתייע
תחתיו אפשר לחתור
ואין לי באמת פנקס חשבוניות
או רישומי הוצאות מדוייקים.




במהלך דיון מנומנם יחסית,
בתיק רצח שולי,
מתפרץ הנאשם באלימות קשה
כלפי אנשי המשמר
והמתמחה הצעירה מממשרד המשפטים.

אזיקיו מצלצלים נהדר
וחבטותיו כנגד העץ של הדוכן,
נשמעות מהימנות כל כך במכשירים,
שאני עוצם את עיניי
ומניעאת ראשי מצד לצד.

לאחר 63 שניות מסתיים העניין כולו
ואני מוקף אנשי משמר, חובשים וצופים,
וכל מה שנותר לי לעשות הוא לפייד את הקולות
לכדי אדאג'יו מרוסן בשמיניות.

(את הנאשם מפנים מן האולם על אלונקה
ואילו את אנשי המשמר מותירים במקומו,
מאחרי דוכן העץ החבוט.




זוהי שנת ההכרעה בענייני.
כתב האישום מוכן,
הפרקליטים משלימים את חקירתם,
ואין ספק שדבר מה ידבק בי
עד מועד הדיון המקדים.




בבוקר יום ראשון
שואל האיכר את אדון בן לולו
מה יש לו לומר לטובת עצמו.

בן התערובת מתנצל בחצי פה
ורגליו ושניו רועדות יחד, כמעט סטאקאטו,
שעה שהופט מכתיב לכותבת הצללים שלו
פסק דין מר, יבש ומלא שרירים.

מוצרי החלב מחמיצים,
ועורכי הדין נאלצים לוותר על שכרם
שעה שהשופט נובח
שנים, חודשים, ימים ולילות.

הנאשם מודד את העונש
ופורט אותו בין אצבעותיו
לעומת טובות ההנאה הדלות
בהן נאלץ להסתפק.

אני כותב לעצמי את מניין הימים
ללא צער והזדהות
ומברך על המאסר הממושך
כמו על עגמת הנפש.




מה בסך הכל רצינו?
לחגוג את הטבע ונפלאותיו.
בכסאות מפלט זולים
ומשקאות זרחניים בידינו.

רצינו רק לחזור על פעולה,
שעשו אבותינו מעולם
לשמש באותו האולם
בתנאי שכר טובים יותר,
ההולמים את מעמדנו
ההולך ונשחק.

ביקשנו יער ומחצלות
ומסתור מפקחי הזעתר
עד שנשוב ונבנה
בית מקדש אחר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם אפשר לרגע
לראות פתאום הכל
מלמעלה
אפשר אולי להבין
הכל או לדאוג
מי מציץ לי
מלמטה בשמלה





הנרקסיסט המודחק


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/2/18 10:52
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מישאל ג'ובראן

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה