ירדתי ברחוב אל העמק שתמיד בוכה,
וראיתי אותו שותה קפה
הוא התמרמר על הטוב והרע,
ואמר שזה לא נורא
אנסתי אותו באכזריות,
והוא בכה דמעות תנין
"האמת שנהניתי," הוא אמר כעבור זמן,
ואני חשבתי שעם הציוד שלי זה מתבקש

שרפתי את החביתה בבית,
והורדתי אותה לפח הזבל
היא מאוד בכתה, "למה אתה זורק אותי,
רק בגלל שאני שרופה."
אז ריחמתי עליה, ונתתי לה לשתות
ונתתי לה הרבה שוקולדים שתרגיש טוב
פתאום בא כלב גדול,
ואכל את החביתה בשקיקה
"למה לא שמרת עליי," בכתה החביתה,
"אני לא רוצה להיות בכלב בקיבה,"
אז הרבצתי לכלב עד שאקיא,
והנחתי את החביתה בראש האשפה
"עכשיו אני מלכה," אמרה החביתה,
ומחתה דמעה

עליתי הבית שלי וראיתי חדשות
כל הזמן אותם הדמעות
כיבסתי את החולצה, גיהצתי את המכנסיים,
עכשיו אני מוכן לרקוד שבעתיים
הלכתי למועדון ליד השכונה,
וראיתי שם את מיטל, הזונה
"למה את זונה?" שאלתי אותה
"כי אתה עגבנייה," היא ענתה
רקדנו כל הערב, נשבר לי הזין,
כי היא התחככה בו כל הזמן,
והוא עמד חזק
בסוף אמרה "בוא אליי לדירה,"
חשבתי שאני אתקע אותה
אבל היא רצתה שאעזור לה במבחנים בלשון,
כל הלילה פעיל סביל ולקלוקי לשונות
בסוף אמרה "אם אתה מזיין כמו שאתה מנשק,
אתן לך צ'אנס לעשות איתי סקס,"
אבל היא רצתה אלף לירות,
ולא היה לי אלף לירות
אז היא צעקה "לך מ-פה, זין עומד,
אני לא צריכה זיינים נצלנים,"
הלכתי משם אבל וחפוי ראש,
וראיתי את החביתה מולכת על פח האשפה,
וכל החתולים והכלבים משרתים אותה
"אפילו החביתה יותר חכמה ממיטל," חשבתי,
וחיפשתי מקל כדי להרביץ בו לגדרות.

לא הצלחתי לישון אותו יום,
כל היום הסתובבתי במעגלים בחדר
בסוף החלטתי לצאת לזיין את מיטל,
כל היום היא בבית מחכה לזיון
באתי אצלה, דפקתי אצלה בדלת,
היא לא ענתה
"מה אני אעשה עכשיו עם האלף לירות?" שאלתי עצמי בקול,
והיא פתחה
"יש לך אלף לירות?! בוא אצלי, נעשה שמח,"
נכנסתי אצלה והכול היה בדיוק אותו דבר
המיטה הישנה עם המצעים המלוכלכים,
והרדיו ששר כל הזמן מזרחית
"אין לי ב-מה לכבד אותך, אלא רק בגופי," היא אמרה
"אני אסתפק בזה," אמרתי
היא שמה מוזיקה כזאת רומנטית,
ועשתה לי סטריפטיז
רגל לפני שהיא הורידה את התחתונים,
היא שאלה
"שמעתי שיש לך אלף לירות,"
"נכון," אמרתי
"אפשר לקבל אותם בבקשה?"
"למה?"
"אי-אפשר?"
"הם נמצאים בהשקעה בבנק,"
ישר היא התלבשה,
"לך מ-פה, מוצץ זיינים שכמותך,
לא מזיינים את מיטל ללא תמורה!"
"אבל יש לי גדול,"
"אז לך תזיין חמור,"
וזרקה אותי מ-כל המדרגות,
ואפילו לא נתנה לי לגעת לה בפטמה
"זונות כמו זונות,
רק כסף הן רוצות,"
חשבתי במרמור,
וחזרתי לחדר שלי להמשיך להסתובב במעגלים.

הלכתי לתחנת הדלק לקנות סיגריות
בדרך ראיתי מישהו חוזר משם, עם סיגריות
השעה הייתה ארבע בבוקר
"היי, אח שלי," הוא קרא אליי,
"אני נואש, יש לך טלפון נייד? אפשר שיחה?"
"מה קרה אח שלי?" אמרתי
הוא שתק רגע, ואז המציא סיפור,
על אימא שלו שחולה בבית חולים,
ואבא שלו שם, מבקר אותה,
והוא לא יכול ללכת,
והוא חייב לשאול אותו מה שלומה
ישר נתתי לו את הטלפון הנייד שלי, וחיכיתי שיברח
הוא אמר תודה, ובאמת ניסה לברוח עם הטלפון,
רץ וצוחק
הוצאתי את האקדח עם קרן הלייזר,
שסימנה לו תות אדום על הגב,
ויריתי
הוא נפל בהפתעה וגנח מכאבים
ניגשתי אליו ולקחתי את הטלפון חזרה,
לקחתי לו גם את הסיגריות על עוגמת הנפש
פתחתי לו חיוך בפנים עם האולר הקפיצי
"אני אנקום בך, בנזומאנייק!" הוא צעק,
"אתה לא מכיר אותי, אני חבר של אל קאפון,
אני הבן של דון קורליאון!"
"אז באמת כדאי שאני אחסל אותך," אמרתי,
ויריתי לו אחת בראש
ואז הלכתי הביתה שלי, כי הוא עשה אותי עייף.

הלכתי כי פחדתי מ-ה-בני-זונות עם הסכינים.
אמרו הם שחטו מישהו והשחיתו לו את הפנים.
התחמשתי בהרבה פצצות ורובים.
לא הייתה לי דרך לסמוך על ניסים.

אבל ניסים בא, ואמר אל תדאג,
אני אשמור עליך.
יש לי תאורה לסנוור את הרעים.
ככה הלכנו בחושך לעבר הלא נודע,
כשהוא מאיר בפנס ומגרש את החתולים.

לפתע התנפלו עלינו ארבעים שודדים.
אמרתי לו, מה ניסים, אלה הרעים.
אמר אל תדאג ונתן נוד מפוצץ.
מיד הם ברחו מהסירחון השוטף.

הגענו למקום המחבוא, ונתתי לו סכין.
"תהיה בשקט אם יבואו הרעים,"
נכנסתי ולקחתי אלף לירות כדי לזיין את מיטל.
לקחתי גם עוד קצת בשבילי ובשביל המזל.
"עכשיו אפשר ללכת," לחשתי לו בשקיקה.
"הגיע זמן להפסיק לזיין את המיטה,"

כן, הנה אני באתי, מיטל שלי
ויש לי אלף לירות
הו, שושנייך צחורות הן,
וטעם צוף בלשונך,
אנא תני לי לטעום מיערת דבשך

מה רבו הכוכבים שבטשו יופייך
אך גם אני חפצתי לטעום ממתיקותך
כה רבים המהללים את יופי גופך,
גם אני באתי, ואפילו לא החלפתי תחתונים

את כה יפה לי, במתיקות לשונך
שואבת אותי כמו מנוע שואב אבק טורבו 50 כוח סוס
לא, אל תתני לי לגמור כל-כך מהר,
הלו חוויה כזו יש רק פעם בעשור

אכן, לא שיקרו כל משגלייך,
בוודאי אצא מ-פה עם חיוך למשך שנתיים
כה יפית לי בזיו פנייך,
אדמומיות עורך מעידה על תשוקתי שלא שבעה עדיין.

"אתה שומע? הייתי אצל מיטל..."
- נו?
"עשינו דברים..."
- אל תתבייש, 'ספר לי.
"אז היא רקדה והתפשטה..."
- נו?
"התחממנו..."
- נו?
"ירדתי לה..."
- ירדת למיטל?!
"כן..."
- ווואוו... אלוהים, איזה חלום...
"סולידי..."
- מה סולידי, הייתי נותן עשר אלף לירות לרדת לה!
"באמת?"
- לא...
"אז היא רכבה עליי..."
- ווואו!
"ואני רכבתי עליה..."
- חלום...
"ועשינו... אתה יודע, כמו פרו ורבו."
- אבל עם אמצעי מניעה.
"כמובן,"
- ומה קרה בסוף?
"היא אמרה שאני הזיון הכי טוב שהיה לה..."
- באמת?
"כן, חוץ מדודי השמן,"
(ביחד -) דודי המאנייק!
"והיא אמרה שנתראה שוב, ואני אבוא..."
- כן?
"כשיהיה לי עוד פעם אלף לירות."
- אלף לירות?!
"כן,"
- היא לקחה ממך אלף לירות?!"
"כן, מה קרה?"
- ממני היא לוקחת אלף וחצי...
"כי אין לך גדול..."
- נכון.
(שתיקה)
- תמיד דופקים את הקטנים!
"תמיד דופקים את הגדולים!"
(צוחקים ביחד)