התעוררתי בסביבות שלוש בצהריים יום שישי,
והבנתי שעדיין לא האכלתי את הדרקון שלי
שתיתי שני שלוקים בירה שחורה,
וישבתי לעשן ליד החלון
העשן בעיניי, החלומות מהתלים בי,
היה בהם משהו עמוק מבחינה מהותית

הרדיו עוד מנגן רוק,
ואני מכין לי קפה, שוטף את הפנים,
שותה מהקפה ושומע את "מאבד את דתי" של אר-אי-אם

דווקא כשהם איבדו את דתם, הם הצליחו

בטעות אני שורף את הכיסא עם אפר סיגריה בוערת,
ומכבה את הלהבות
עשן עולה מההרים, וזה סימן שיש שם מישהו
קולות נערות צורחות, וזה סימן שקורה ברחוב משהו

האצבעות דביקות מהקפה, אני שוטף,
מנגב היטב, מאכיל את הדרקון
"נחמד מאוד שאתה מאכיל אותי, אני אוהב," אומר הדרקון,
"אבל לא כתבת דבר לאחרונה, ממש שום-דבר,"
אני כותב את השיר הזה על רקע שיר של ג'נסיס
אז רונלד רייגן היה נשיא ארה"ב.