טובית באר / שלוש בצהריים |
ברחוב ביאליק פנים מוכרות
אישה שאני שונאת
מי את לעזאזל
אני מדפדפת
מלבישה
מדים, רובה מקוצר
לא
סינר של הפוקצ'ה
בגדי ריקוד, מחשב נייד
כלום
מי את, אישה
מעצבנת וכעורה
אני יכולה לשמוע
את קולך החרקני
השתייכי כבר
לזמן ומקום אחרים
שלא אגלה בך אותי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|