ואני, כגבעול, מיטלטל ברוח,
נושם רוח אהבתך, להצמיחני.
לוקט טל יופייך, הבא אלי
עם צפרירי הבוקר.
שורשיי לפותים בהוויית חייך,
לוגם מים חיים מכף ידך הלוטפת.
וצמחתי לעץ עבות, לוחך רקיע,
מקום משכן לצפורים נודדות.
ואת האחת מצאת בי משכן -
ציפור נפשך. ללא חת.
ומואר יומי, לילותיי מלאו חדווה,
ציוצייך באוזניי כמנגינה עריבה.
קולך, שירת חיי שבזה,
נצח נצחים באוזניי.
ולבי מלא אותך עד גדותיו
כנחל לא אכזב,
מימיו מרווים נשמתי.
אוהבך!