טובית באר / לאימי |
שנות הששים
אוחזת בידה של אמא בסוף
שנות השמונים
נאחזת בכף יד קמוטה
שהקושי עוד לא הכריע בה
את הרוך
מנסה להבחין בין צער
לבין הלב הנשפך מבעד לעיניים
בשנים האחרונות
אמא, הביטי בי
אני זקנה
לא סיפרת לי
כמה כואבות נגיסותיו של הזמן
איך את חיה עם הפצע הפתוח
חשופה, שותתת
ללא קליפת היהירות
מעטפת החשיבות העצמית
אמא, הביטי בביתי
מתרוצצת לכל עבר
היא כבר מרגישה, אך אינה יודעת
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|