כאן
ממש כאן ועכשיו
אני מרגיש שהנשמה לי עומדת למות
אני יודע שאין דבר כזה נשמה
אבל אני עדיין מרגיש שהיא עומדת למות
גוועת ונאכלת בצינורותיה המאובקים ביותר
היא קוראת למשהו
והיא גוססת
מרותה הפנימית מתבססת על גלגלי שינוע
הנעים על פי צו אבני האופל החבוים למטה
ליבם סוד אבוד
במרתפי חושך עינויים הוא מתנדנד לו
קורא אליי
וכמו סכר נפרץ
אומנותי פורצת הלאה
אך לא חופש מחכה מעבר להררים השוקטים בחמת זעם
אל נהר ואגם נוסף המתמלא
אולי אף ים
מתמלא ומתמלא
וסודו אבוד;
 אני גל אחורה
 הפוך לכיוון הזרמים
 גלי לא נראה
 לעולם
 אלא נאבד בשצף המים הקורצים
 בכל גל וגל
 אני מתרסק
וממשיך להתרסק