|
כאן
ממש כאן ועכשיו
אני מרגיש שהנשמה לי עומדת למות
אני יודע שאין דבר כזה נשמה
אבל אני עדיין מרגיש שהיא עומדת למות
גוועת ונאכלת בצינורותיה המאובקים ביותר
היא קוראת למשהו
והיא גוססת
מרותה הפנימית מתבססת על גלגלי שינוע
הנעים על פי צו אבני האופל החבוים למטה
ליבם סוד אבוד
במרתפי חושך עינויים הוא מתנדנד לו
קורא אליי
וכמו סכר נפרץ
אומנותי פורצת הלאה
אך לא חופש מחכה מעבר להררים השוקטים בחמת זעם
אל נהר ואגם נוסף המתמלא
אולי אף ים
מתמלא ומתמלא
וסודו אבוד;
אני גל אחורה
הפוך לכיוון הזרמים
גלי לא נראה
לעולם
אלא נאבד בשצף המים הקורצים
בכל גל וגל
אני מתרסק
וממשיך להתרסק |
|
|
אתה צלם
עיתונות, נשלחת
להביא תמונות של
איזה נהר שהוצף
לאחרונה. כשאתה
מגיע, אתה רואה
שם את אריאל
שרון זועק
לעזרה. אם תצלם-
התמונה שלך תזכה
בפוליצר. אם
תציל את שרון-
הוא יודה לך
מקרב הלב ויעניק
לך כבשה.
עכשיו-
תעדיף צילום
שחור- לבן או
צבע?
פילוסופית בשקל
עשרים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.