הם צחקו לו
והוא המשיך לרכב על הסוס החום שלו
ולדלג בין בנייני הרכבת
עטוף בשקיות מדויקות
מחפש אותן
רוצה רק להתוודע
למחירי הבשר המקומי

הם צחקו לו
והוא צחק בעצמו
לעצמו
מיטיב את המצנפת
ומחזק את רסן הסוס
מפציר בו,
רק עוד עצירה קטנה אחת,
ואז כבר יהיה לנו משהו, לשנינו,
לבזוז ולמצוץ
עד שהדם של שנינו,
יחמיץ מעונג.

הן פתחו למענו
את רגליהן מעט
והוא נשבה כעולל
ושכח מחוק העונשין
ומההד הציבורי
ורק צללית האגן
נותרה טבועה בזכרונו החזותי

(אני נשבע לכבודו, רציתי לשבור להן את האגן, אבל לא שברתי)

סוויוסאייר
האביר על הסוס החום
העניק מטובו
לכל בנות אור יהודה
השאיר מתנות קטנות פסיכואקטיביות
אצל הלוויים,
בכניסה למקדש הנטוש,
והבטיח שכל רצונו,
לשחות באגן
לטעום את פרי הגן
ולעשן את הנצח.

(תא הברזל שלו שמור לו, עד יום מותו)

לפתע, ללא אזהרה, מוקדמת, דמעות נושרות על פניי ואני מתחיל
לשיר.

ילדי הגן
טובים ממני
טובים ממך
ממשחקיך
עם עצמך
יודעים לרדת מהעץ
ובחצר שוב להתרוצץ

ילדי הגן
רעים ממני
רעים ממך
רוצים לקחת את ששלך
לשים בכיס בלי להתלבט
גיבור נוצץ ומהפנט

לשבת ולקום
לבכות ולצחוק
ילדי הגן היטב יודעים
את החוק המתוק

ילדי הגן
גדולים ממני
גדולים ממך
רוצים לדעת בלי מבוכה
את האמת ואת השקרים
בשירים ובסיפורים

ילדי הגן
רבים ממני
רבים ממך
מאחוריך ולצידך
רוצים לגעת בלי להזהיר
במה שיש לך להסתיר

להתמכרויותיי
שלום

שוטרי עירי מחפשים אחריי
שוטרי עירי ימצאוני וודאי
בפינת רחוב רחוקה מכאן
יפשיטו אותי יחפשו בזקן

שוטרי עירי מוצאים אותי
והם לוקחים עכשיו רחוק אותי
לא יוותרו עליי בקלות
יניחו לי להירקב, כפות

שוטרי עירי לא מרחמים עליי
שוטרי עירי צוחקים אליי
שוטרי עירי מחזיקים קרוב
שוטרי עירי בועטים בי ברחוב

אין לדעת
אין לדעת איפה תסיים את הלילה הזה
אין
אין לדעת אין

שוטרי עירי בוהקים עכשיו
שוטרי עירי כבר ניצחו בקרב
שוטרי עירי
שוטרי עירך
שוטי עירי
שוטי עירך

שוטרי עירי
שוטרי עירך
שוטי עירי
שוטי עירך

אני כותב את העברית כעת
שמאל לימין למעלה
ואין לי עוד שפות
בחיי שאין לי
לא היו לי
לא רוצה עוד
רק אותך
יום יום
בין האנסים לפוסקים
חיה ומתקמטת
ומזדקנת אתי לכל האורך
עד שאני בוכה אותך
טבעי ממש,
ללא מאמץ והזעה.