ישו חי לנצח
אבל וויג'דאן אבו חמיד מתה
אפילו על חולצת אביה הנושאת את דיוקנה
היא מתה
מחייכת ושקטה ולא מינית
לעומת הרוצח החי,
הממצמץ בעיניו משך כל הדיון
שעה שהגברת עיסאווי לוחשת לו את כתב האישום
בשפת אמו
וישו, כמו וויג'דאן,
חוגג היום מקברו את חיי הנצח,
שלו ושלה
ואלוהים אוהב את כולנו
אהבה קשוחה ונצחית
(הו טננבאאום)
בערב המולד אומר מלך החשיש היהודי לשופט המעצרים:
כבר אמרתי לך שש פעמים,
עורך דין.
רוצה עורך דין.
לראותו אותו בעיניי ולדעת שניצלתי.
להריח את השמן בשערו, על נעליו,
הוא,
ולא אחר.
ימלט אותי מציפורני העונש והציבור.
מעמוד התלייה הנוח.
עור דין אמרתי לך.
עכשיו.
עם עניבה ונעליים טובות משלך,
והשכלה ויכולת זכרון
ערמומי ופרוק רגליים
שיגרום לכולם להזיע חוץ ממנו
עורך דין אמרתי לך.
עכשיו.
(אם לא עכשיו, אז אימתי)
חוקרי המשטרה לעולם
אינם יודעים את עבודתם
שפתם דלה
נימוסיהם רעים ומלאי תנופה
ותיקי המסמכים שלהם
מחוררים ומחורצים
אין להם הבנה
של החוק או הפשע
או החיים עצמם
והם משמשים את השופטים
בגביית הודאות ריקות
מפי נחקרים לא מיומנים בדיוק כמותם.
(את הזרועות יש להפריד
ואז לחתוך
ולטגן בחמאה)
מירזה לא ידע
שיום אחד יחקור רוצחים
בחושיו החדים, כילד כפרי ממוצע,
לא ידע שיום אחד יחקור
את בן דודו הצעיר והמרושל
בחשד שריטש את אהובתו הדמיונית
בחורשה מאחורי בית המשפחה
שעה שנכבדי העדה סועדים
ומתכוננים לרמדאן הקדוש
(גם אם ידע, לא רצה להאמין)
בין טבלאות החיים
לרישם העדים
אני כותב את מוצרי הגלם והפחת
את אוצרות המעמקים
והמטבעות המזויפים
שהונחו בחול
ואין לי אלא לקבוע
ששורת התשלום התחתונה משקרת,
במקרה המוזר שלי.
(עתידי עוד לפניי וכו' וכו') |