לא מסוגל כבר לא עומד בזה,
כשהייתי תינוק בכיתי לילות
היום אני מבין למה.

האישה שאיתה חלקתי חיים,
עכשיו מתחלקת איתי ברכוש.
הילדה שנתנה בי חיים,
עכשיו לא איתי.
לא מסוגל לשאת את הכאב
איך אפשר לחיות כך
כל יום הוא מאבק כל שעה מורטת עוד ועוד מנשמתי.

לילות שלמים ער במיטתי
ימים הולך לאיטי כמו מכונה לא משומנת,
ברחובות ניתן לראות את נשמתי כך ננטשת.
רחובות שלמים כבר עברתי, אפליקציות רבות הורדתי,
אישה טובה אחת לא מצאתי.

חבר אחד ויחיד לי יש
השני איננו עוד, הלך התפגר נהיה אידיוט

מה עושים איך נלחמים בכל זה
אני אדם אחד ולא, אני לא הוזה
אלו חיי כעת חיים שהתחילו רע המשיכו טוב וחזרו להראות לי
שבחיים יש תקופות טובות. ותופה עוברת...
הסבל כאן כדי להישאר

כל יום מרגיש כמו נצח...
גם כשקר אגלי זיעה על המצח.
יום בא ויום עובר
כל יום נהיה יותר חיוור

רוצה לגמור הכל רוצה מכאן לעוף כבר, שהכל ייגמר!
הילדה שלי האור בחיי נותנת לי טעם להחזיק את עצמי חזק ולא
להישבר.

אמרתם תתפלל תשתחרר תצום תנקה את עצמך....
כן, דיברתי עם אלוהים יודעים מה אמר?
לא פירט יותר מדי פשוט צחק צחוק משחרר ואמר:

חביבי - זה החיים שקיבלת. זבש"ך.


אז יושב וכותב יושב וחושב
מודה לעצמי (ולא לאלוהים) שעדיין דם נכנס ללב.
רק חבל שכל הדם הזה

מלא בסבל וכאב.