בהלם גמור, הוא עמד שם המום,
מבויש בעצמו, לא מאמין,
הוא חטף שם סטירה,
באמצע היום, ללא אזהרה,
הם לא אהבו את מה שעשה,
זה מחיר הבגידה.

הוא בגד, בעצמו הוא בגד,
ויתר, ניסה את כולם לרצות,
חוץ מעצמו, עליו הוא ויתר,
הוא הדחיק ודחה,
עשה עצמו כשוכח,
שלא יכעסו, לא העז לדבר קצת אחרת.

הוא חלם בגדול,
שכח בקטנה, לאורך הזמן,
הוא שכח,
הוא הפסיק לחלום,
הפסיק וחנק כל פיסה של תקווה,
כבר לא היה הוא.

ממורמר וכועס, הוא שכח,
הוא בחר בדרך של פחד,
הוא הלך עם כולם,
הוא מישכן את נפשו, הוא ויתר,
לא הבין איך לחזור, השנים שעברו,
הוא דהה ונשאר רק צל של עצמו.

הוא איבד את הזוהר,
בפנים זה הציק, לא הרפה,
התקשה לחלום ובכל זאת רצה,
לשנות מהלך של חיים,
על הנייר היה לו הכל,
על הנייר חסר החלום.

בבוקר הוא קם,
החליט לשנות את הכל,
להיזכר בעצמו ולחלום עוד חלום,
קצת ישן, קצת חדש ומבריק,
לחזור אל האור, למרחב הפתוח,
להגשים את עצמו ולחיות!