כשאמרו לאמא של אליקו שלפי גיל העצמות, הוא ככל הנראה לא יוסיף
לגבוה, הוא התחיל לעשן. אליקו היה אז בן שש עשרה. מאז כיתה ד',
תמונות סוף שנה העמיקו עלבונו. היו בכיתה רק עוד שתי בנות
נמוכות ממנו. הרגיש כעשב השדה מול צמרות ברושים. שנתיים אחר
כך, בצבא, כשלמד שיש קשר בין עישון במהלך הריון לגודל התינוק,
פתח חשבון חד סטרי מול אמא שלו והוא לא מפסיק לבכות את מאה
חמישים ושמונת הסנטימטר אליהם התנוסס.
באחת השבתות, כשיצאו לטייל בנחל גלים בכרמל, סיפר לרונה החברה
שלו שהסיבה שהוא אוהב את שעות אחר הצהריים היא אורך הצל. שעות
החסד שלי. מתנה מהשמש. קרא להן באוזניה.
רונה אמרה לו שהוא האדיוט הכי מתוק שהיא מכירה, שהיא כבר רוצה
ממנו אליקואים קטנים ונהדרים כמוהו וחיבקה אותו חזק.
בימים מעוננים, כשהשמיים היו לוקחים לו את הצל, אליקו נעשה
שפוף והיה בוחר ספרות רוסית כבדה שתתאים למצב רוחו. רונה היתה
היחידה שקראה אותו מבוהן עד קדקד.
בגיל עשרים ושמונה, אחרי שחזרו מירח דבש, הושיטה לו מעטפה עבה
וביקשה שיפתח. עכשיו. הכותרת היתה: זיכיון לפיזור עננים.
המסמך פרט תהליך המבוסס על חומרים כימיים ואקולוגיים, המילה
אקולוגיים היתה מודגשת, אשר ניתן לעשות בו שימוש לוודא מזג
אוויר שמשי.
זה הפיתוח הסודי שעבדתם עליו כל הזמן, שאל כלא מאמין כשהוא
חוזר בקול כמו תקליט שבור: זיכיון לפיזור עננים, זיכיון לפיזור
עננים. אני לא מאמין!
תאמין, תאמין אמרה לו ומשכה אותו אליה. עכשיו בוא ונעבוד
ברצינות על שכפולים גנטיים.