קלרה הייתה ליידי מכובדת, שגרה בבית מפואר עם משרתים, כלי כסף
וזהב מעוטרים, אוכל איכותי וכל טוב. לגופה היו שמלת מלמלה לבנה
תפוחה עם כתפיות אווריריות וכובע קש ענקי עם פרחים צבעוניים.
היא ישבה במרפסת, אכלה גלידה עם סופלה שוקולד וצפתה בנוף
המרשים. אחר-כך נכנסה הביתה. הטלפון צלצל. מישהו בצד האחר אמר:
"קלרה, זה פול שתבעת לפני עשר שנים ונעצר בגללך", וסגר. קלרה
קראה למשרת הראשי שלה ואמרה לו: "אל תכניס אף-אחד הביתה בלי
תעודת-זהות, ואם שמו פול לוי, גרש אותו. אני חושדת שהוא רוצה
להרוג אותי או משהו נורא כזה." המשרת הלך לשירותים.
הוא נעל את הדלת בסיבוב חזק שהשמיע רעש. שערי מתכת ענקיים
ננעלים בפנינו לנצח, מקללים אותנו וחיינו נשארים מעבר להם.
הוא פשט את מכנסיו, ונפלו על הרצפה. שחרור נפשי ורוחני מזכך
בכל סתיו עם מחלות ויוצר ייאוש ונפילה קלה, ומדי פעם עולה שוב
התקווה, כמו ציפור פלאית.
הוא השתין. הנחלים זורמים בשקט עצוב כל חייהם עד שיישפכו לים
וייעלמו כמו קסם מתעתע והזוי.
הוא התיישב על האסלה וחרבן גושים גדולים. אבנים כבדות מדרדרות
אל תוך הנפש ויוצרות בה תעוקה עצומה ובלתי נסבלת.
הוא הוריד את המים. המון מפלי מים נשפכים ביחד אל הים בשמחה
אינסופית, והמחזור הזה נמשך עד קץ כל הדורות.
הוא לבש את המכנסיים. מעגל נסגר בחיים, הנפש הגיעה להשלמה
רוחנית ולשלווה כמעט גמורה.
הוא פתח את הדלת. טריליון שערי גן-עדן נפתחים, אור בראשית אדיר
ונהדר בוקע מהם אל העולם, ומוזיקה שמימית ושלל קסום של
ציפורים, חיות ופרחים בכל הצבעים נראה דרכם. |